The last memory ~ solangelo (HEB)

אחרית דבר

אוקיי לפני הכל אתם יודעים מה קלטתי?
עברו בדיוק חודשיים מאז שהתחלתי לכתוב את הספר הראשון! (הפרק הזה עלה ב1.2 לראשונה, ובפעם השנייה ב30.4, כמעט חודשיים אחרי)
זה צירוף מקרים מדהים, וזה גם היומולדת של הארי סטיילס אהובי הנצחי!
טוב אני לא אעכב אתכם, בואו נמשיך.

~~~

אני תוהה איך סופרים אמורים לדעת איך כותבים אחרית דבר.
איך נפרדים מספר?
מסדרת ספרים?
גם אם היא נכתבה תוך כמה ימים אחדים, גם אם היא נכתבה ועלתה תוך כמה ימים וגם אם היא הסדרה הכי נוראית בעולם.

הרעיון לספר הראשון עלה לי שעשיתי מטלת כתיבה באנגלית, היינו צריכים לכתוב מכתב למישהו ולתאר את החבר הכי טוב שלנו, מה אנחנו אוהבים בו וכו'
אחרי השיעור חשבתי על הרעיון, אבל במקום פורמט של מכתבים פורמט של יומן ובמקום לתאר את החבר הכי טוב שלך לתאר את הקראש הבלתי מושג שלך.
וכאן עלתה השאלה: על איזה זוג לכתוב?
לפני המלחמה התחלתי לכתוב פאניפיק על ניק וצ'ארלי ונטשתי אותו מחוסר רצון לכתיבה, עומס בלימודים ובסופו של דבר בידיעה שאליס תומכת בחמאס.
ואז חשבתי לכתוב על פרסי ואנבת מצד של אנבת.
בהתחלה רציתי סגנון קצת שונה משאר הפיקים/וואנשוטים שכתבתי, שרובם, אם לא כולם, של סולאנג'לו.
אבל, איך לא, הם היו המועמדים המושלמים לתפקיד.
שני הפכים, האחד מאוהב בשני נצח, השני לא בדיוק ידע שהוא קיים עד לפני כמה שנים, אחד ילד שמש והשני דיכאוני, ובכל זאת שניהם החברים הכי טובים.
תוך יום סיימתי לכתוב את כל הספר הראשון, לא כולל פרק הבונוס, שלקח קצת יותר זמן, ושהתחלתי לכתוב הרבה יותר מאוחר.
הרעיון לספר השני עלה לי שחשבתי על רעיון שעלה לי ממש ממש מזמן.
הספר הזה לא היה אמור לקרות,  זה היה אמור להיות ספר עם דמויות מקוריות, אבל ככ שהמשכתי לכתוב אותו ולהתעמק בפרטים כך הגעתי למסקנה שהספר הזה יהיה מושלם בתור ספר שני לdear diary.
הוא התחיל בתור 'הזכרונות שלנו', לאחר מכן עבר ל'i forgot', אחרי זה נהיה 'lost memories' ובסוף 'my lost memories'.

למען האמת, הספר השלישי בכלל לא היה מתוכנן.
היו לי שני ספרים, והתכוונתי להוסיף עוד אחד, דומה לספר השני ולסיים עם זה.
אבל המוח הנחמד שלי כל כך רצה שזאת תהיה טרילוגיה, לא משנה כמה קצרה.
קצת עובדות מעניינות, לייד כל עובדה כתוב בסוגריים מספר הספר שאליו היא קשורה:

~ (1) היומן של וויל הוא לא רק 8 ימים רצופים, כמו שמצויין בספר השני היומן התחיל לפחות שנה לפני שהם התחילו לצאת, אני פשוט קיצרתי את זה.
בכללי, כל פרק שם הוא בזמן אחר, בערך שבוע שבועיים אחרי.

~ (2) בהתחלה ניקו היה אמור לשכוח אבל זה השתנה לוויל כי וויל רופא והוא בטוח היה יודע מה לעשות במצב הזה, אף על פי שזה יכול להיות ממש מעניין לראות איך וויל מתמודד שהמטופל שלו הוא גם הארוס שלו.
בקרוב (עברו חודשיים והפרק הראשון עוד לא מוכן) אכתוב ספר שבו ניקו איבד את הזיכרון.

~ (2) בקטע בו וויל התעלף הוא היה אמור לאבד את כל הזכרונות לגמרי

~ (2) בהתחלה הייתה מחשבה שניקו ידרדר לעישון/סמים בגלל המצב אבל באותו היום הייתי על שעתיים שעות שינה ופטל וכשחשבתי על זה יום אחכ הזדעזעתי

~ (2) בהתחלה וויל היה אמור לזכור שהוא וניקו חברים קרובים ושהוא צריך להתעורר בשביל החברה שלו (האקסית שלו כאילו) וכשניקו מגלה שהוא חושב שהם עדיין ביחד הוא לא יודע אם לצחוק או לבכות.

~ (3) היה קטע שבו שקלתי להרוג את וויל
(דונט קיל מי פליז (האמת פליז תהרגו אותי זה יפתור לי הרבה בעיות בחיים))

~ (2) באחד הפרקים כתוב שוויל קיווה שלא הענישו את מי שהתנגש בו יותר מידי.
האדם שהתנגש בו התנגש בו בכוונה, כמו שהבנתם, זה ברייס.

~ (2) שרק התחלתי לכתוב את הספר השני וויל וניקו כבר היו אמורים להיות נשואים עם ילדה אבל החלטתי שהחתונה עצמה תהיה האפילוג.

~ (2) התחלתי לכתוב את פרק הבונוס הראשון של הספר השני לפני שסיימתי לכתוב את האפילוג, אבל הוא לא יצא לפועל.

~היו אמורות להיות הרבה יותר נשיקות והרבה יותר קטעים רומנטיים אבל היה לי ממש ממש קשה לכתוב את זה כי זה הרגיש ממש קרינג'י (סורי😓)

~בשלושת הספרים כל פרק הוא בזמן שונה.
בספר הראשון זה אחרי שבוע שבועיים ובספר השני גם, אלא אם הפרק שאחרי זה הוא המשך ישיר, כמו בפרולוג, הפרק הראשון והפרק השני.
בספר השלישי כבר כתובים תאריכים אז אפשר לראות שהזמן עובר.

~ (3) בספר השלישי שקלתי האם להתעלל עוד קצת בוויל, אולי עוד איבוד זיכרון, אבל בסוף החלטתי שהוא לגמרי סבל מספיק וצריך לארגן משלחת לארצות הברית ולתת לשניהם חיבוק והתנצלות כמו שסופי ג'יין אמרה.

~ (4) הספר הנספח בו ניקו מאבד את הזיכרון במקום וויל יתרחש בזמן הספר השני, לא אחרי השלישי.

~ (3) הספר השלישי היה אמור להיות מנקודת המבט שלי ניקו.

~ (3) בספר השלישי התלבטתי בין שני השמות:
The Last Memory
או
House of Memories
(כן כמו השיר) והחלטתי על הראשון כי זה נתן לי תחושה של שם סופי כזה, בגלל שזה הספר האחרון.

וזה הכל!
נתראה בסיפור הבא,
אוהבת אתכםםם
נוי3>