"איפה היא?" שאלה מיני שוב.
שעתיים עברו, ושאה לא חזרה מהקראת הצוואה.
זה לא שברין חשבה שהקראת צוואה לוקחת זמן קצר, אבל... עדיין.
"אולי זאת באמת מלכודת?" שיאר איידן.
"אבל מה עם הקשר הטלפתי?" התערבה ניקיטה.
"זאת שאה, הסיכוי שהיא שחכה שהקשר הטלפתי קיים הוא די גדול." טענה ברין.
מהצד הימני של הספה, רודי משך כתפיים.
"אני הייתי בהקראות צוואה, זה בדרך כלל לוקח שעותתתת." אמר.
"אולי זה נכון, אבל הקראת צוואה שהיא של הישן?" התפלאה ברין. "משהו פה חשוד."
"משהו אצלך תמיד נראה חשוד," ציינה ניקיטה.
"משהו אצל שאה תמיד נראה חשוד." תיקנה ברין.
למען האמת, ניקיטה נראתה כאילו היא באמת שוקלת את מה שברין אמרה.
"אני היחידה שחושבת שצריך לדבר עם הדוות?" שאלה מיני. "זאת הקראת צוואה של הישן. הם לא צריכים לדעת מזה?"
ברין צימצמה עיניים. "טוב... הם לא כל כך בעדנו, חלק מהזמן."
זה לא שיכנע את מיני, ולמשך השעה הבאה היא המשיכה לומר את דעתה.
"טוב, זהו זה." פסקה מיני וקמה מהספה. "אני הולכת לספר לדוות."
ניקיטה, שישבה על כורסה וקראה מגזין, הרימה את ראשה. "באמת? זה לא יסבך את ארו?"
"עברו שלוש שעות, ארו כבר הייתה אמורה לחזור." טענה מיני.
"לא בטוח," ציפצף רודי, שעדיין דבק בדעה שלו.
"דבר אחד בטוח," אמר איידן. "שאה כבר הייתה אמורה לחזור."
"אני- " מיני לא סיימה את המשפט. ורק נאנחה והעיפה מבט לעבר שילה.
שילה, כתגובה, נענעה בראשה לשלילה.
במשך כל שלוש השעות מאז שארו הלכה, התפודים בדקו את שילה.
אם יש עוד נבואה, או שמה היא הקיאה מנסיבות טבעיות.
"אנחנו מתכוונים לחפש את שאה?" הרהרה ברין בקול רם. "לבדוק בקישור הטלפתי? לשאול מישהו זר ברחוב 'היי, ראית במקרה איזו נערה שמצוטטת את שר הטבעות'?"
"אני לא יודעת," הבהירה מיני. "אפשר גם ללכת לדוות."
"ללכת לדוות זה כמו ללכת למשטרה," טענה ניקיטה. "הסיכוי שהם יעזרו הוא כמו הסיכוי שארו תפסיק לצוטט את שר הטבעות."
אז הם לא יעזרו, גיחכה ברין בלב.
"אנחנו יכולים לחפש אותה," חזר איידן.
"פשוט לחפש?" שאלה מיני. "בלי כיוון?"
"מין הסתם מהעולם הבא, אבל צריך לחפש את שאה."
רודי צמצם עיניים. "מישהו חשב בכלל על איך נחפש את שאה?"
"ממ... " ברין שקלה את הרעיון בראשה. "אולי - ואני אומרת את זה מתוך כוונה טובה - אפשר לחפש את ארו בעזרת המרכבה המעופ- "
"לא!" פסק רודי. "אני לא חוזר לשם!"
ברין גילגלה עיניים. "הפעם נדאג להסתיר את הציפורים."
"על מה אתם מדברים?" התערבה ניקיטה.
"בתקופה שחיפשנו את עץ המשאלות," ברין התחילה להסביר. "הצלחתי להביא איזו מרכבה מעופפת - דומה למונית. והיא לא אוהבת ציפורים, רק שהיו ציפורים ואז היא- "
"השתגעה!" קרא רודי.
פעם ראשונה בחייה, לברין היה קשה להתווכח עם רודי.
"לא הבנתי," הכריזה ניקיטה. "אנחנט הולכים לחפש את ארו? אנחנו הולכים לומר לדוות? אנחנו נשארים כאן?"
"אנחנו נשארים כאן."
"נלך לספר לדוות."
"הולכים לחפש את שאה." ענו ברין, מיני ורודי באותו הזמן.
"נעשה הצבעה?" הציע רודי בתחכום.
מיני הרימה את ידה. "אני בעד לספר לדוות."
רודי הניף את ידו. "נשאר כאן, הקראות צוואה נמשכות זמן."
ברין הרימה את ידה גם היא. "הולכים לחפש את שאה."
"לדעתי כדאי להשאר כאן," הודיעה ניקיטה ונעמדה לצד רודי.
שילה קמה ונעמדה לצד ברין. "לחפש את ארו,"
"ואני - " הירה נכנסה לפנטהאוז של ברין. "שמעתי את כל השיחה," הודיעה. "צריך ללכת לדוות."
"רגע," אמר רודי. "אנחנו בתיקו."
טוב, תכנית, הם לא היו לגמרי בתיקו.
איידן נשאר.
נדפקנו, חשבה ברין.
איידן קם מהספה במבט רציני ונעמד לצד ברין. "הולכים לחפש את שאה." החליט.
"אוקיי," מיני נאנחה אבל מבטה עדיין היה עם עוז-רוח. "אני אביא תיקים. רודי?"
"בא איתך!" אישר רודי.
"אני אדאג להסעה," פסקה ברין בהחלטיות.
"אוי, למה דווקה אני?" מילמל רודי בתגובה.
ברין החליטה שלא להגיב לו בחזרה.
אבל, זה הוחלט, הם הולכים לחפש את ארו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עוד פרקקקקקקקקק!!!!! 🥳🥳🥳🥳🥳🥳
זמן פירסום: 23:40.
השקעה: 8/10.
כמה זמן לקח לכתוב את הפרק: שעה וחצי.
מספר מילים לא כולל זה: 613.
תודה על התגובות✨️✨️✨️✨️✨️✨️✨️✨️✨️
נ'
YOU ARE READING
צוואתו של הישן
Viễn tưởng"מי חושב שזה רעיון רע?" שאלה ברין בעגמומיות. כולם הרימו ידיים. ~~~ הספר הזה לא רק בפאנדום של ארו שאה. אבל אם אני אגיד אילו עוד פאנדומים מצתרפים, זה יעשה ספויילר - אני אזהיר בכל פרק אם יש ספויילר לפאנדום כלשהו חדש. כמה דברים שחשוב לי להבהיר: אין לספר...
