חצי וויזלית

טקס מיון משובש.

מהמם לא הייתה מילה בשביל לתאר את הגוורטס, גם גדול לא.
זה היה מבנה ענקי, בעצם טירה ענקית. עם יותר מעשרים צריחים, אגם, יער, ורוב הסיכויים שהיו עוד דברים שלין לא ראתה ממרחק כזה.
''איך מגיעים לשם?'' שאלה את ג'ורג', היא שמה לב שהיד שלו עדיין רועדת.
''טוב, תלמידיי שנה ראשונה מגיעים בסירות דרך האגם, ושאר התלמידים מגיעים במרכבות, אבל למורים יש דרך אחרת.'' הוא קרץ.
הם הלכו לכיוון אחד השיחים, שהיו לייד הרכבת. ג'ורג' נקש פעמיים על הרצפה ברגלו, והם נעלמו בקול נקישה.
''וזה,'' אמר. ''הדרך הקלה להגיע,'' לין הסתכלה סביב, היא הייתה במסדרון אבן יפיפה, עם רצפה משובצת, וציורים על הקירות.
''אז מה ילדה, את אחראית על הוויסקי?'' שאל אותה מישהו בקול עמוק וצרוד.
היא הסתובבה, קרוב עלייה עמד ציור של עץ אלון, ליד עץ האלון עמדה נערה צעירה עם שמלה לבנה ושיער בגוון נחושת, מולה עמד גבר שרירי רכוב על חד קרן, הוא היה הדובר.
''נו! תביאי לי את הוויסקי!'' אמר.
''אתה, אתה יכול לדבר?'' שאלה לין בתהדהמה.
''מובן שאני יכול לדבר ילדה! אני יכול גם לזוז! ואני כמעט, כמעט, יכול לשתות וויסקי. שכנראה לא הבאת לי.'' פניו נהפכו לעצובות.
''מרקוס, דבר יפה לילדה, היא כנראה חדשה באזור, כמו הנער.'' אמרה הנערה בקול פעמוני.
''הנער לפחות מביא לי וויסקי, תאודורה.''
''תצתרכי לסלוח לידידי מרקוס, הוא קצת עצבני כי הצייר צייר  את רגע מותו.'' הנערה ציחקקה.
''לא ידעתי שהעץ מכושף, ושאת תשספי אותי למוות.'' רטן מרקוס. ''ואני לא ידיד שלך.''
תאודורה גלגלה עיינים, ''את בדרך לעולם הגדול, נכון?'' שאלה את לין, ''הוא בהמשך המסדרון, ואם תראי את הנער, תמסרי לו שיביא קצת וויסקי בשביל מרקוס''
''הנער?'' שאלה לין, היא חשבה שהיא היחידה שלא לומדת כאן.
''היחידי שמתייחס איילנו, הציורים, בכבוד.'' רטן מרקוס ''ויש לו את הוויסקי הכי משובח!''
''לין את באה?'' שאל ג'ורג', הוא התבונן בציור אחר, של שני אבירים נלחמים. ''כן.'' אמרה, היא התקדמה לעברו, ''ציורים, אני צודק?'' אמר, ''כן...'' מלמלה לין, ''הם ביקשו וויסקי''
''אח, אלה הכי גרועים,'' אמר ג'ורג', ''הטירה מלאה  בהם''
הם הלכו עוד קצת בשתיקה.
''את לא באמת רוצה ללכת לסעודה, נכון?''
''אה- אמ- כן..'' אמרה בלחש. ''גם אני'' לחש חזרה, ''אבל... את לא חייבת.''
''באמת?'' אמרה לין בשמחה, ''כלומר, באמת?''
הוא הנהן, ''אין כזה חוק, וכמו שאמרת, את לא תלמידה כאן, אז מצדי, את יכולה לצאת לסיור בטירה, הציורים יעזרו לך, ולא כולם מבקשים וויסקי,'' הוא צחק והמשיך להתקדם.

''גורג'?!'' נשמע מאחוריהם צעקה,
ג'ורג' הסתובב, פניו הואורו ''נוויל?''
איש עם שיער חום קצר, פנים עגולות, וגלימת נשף בצבע כחול-ים, התקרב עליהם, הוא הזכיר במידה לא נוחה את קונור.
''אז אתה כן תלמד כאן השנה!'' אמר נוויל, ''מעולה!''
ואז הוא הסתובב ללין, ''מי את?'' שאל ברכות.
''לין,'' אמרה לין, ''אני לא לומדת כאן.''
פניו של נוויל נשאו מבט מבולבל מעט,
''אממ.. נוויל, למה שלא נתקדם לכיוון האולם?'' שאל ג'ורג', ''אמרתי ללין שהיא יכולה לחקור את הטירה''
''בסדר'' אמר נוויל, היה ברור שהוא דורש הסבר.