בית הספר לילדי האלים

פרק 3

נלסון:

אני החבר של שרה כבר שנתיים, אני יודע עליה הרבה דברים, אני יודע שהיא לא רגישה, היא מקטינה את עצמה כי היא פוחדת לאבד אחותה. זו שיטה נוראית, אנחנו אומרים לה כבר יובלות שהיא צריכה לספר לאחותה מה היא מרגישה ואחותה תבין, כי היא אחותה, חייבים להיות לה רגשות כלפי שרה איפשהו. אבל שרה מתעקשת שזה לא יעבוד ואומרת לנו לא לפנות לאליס בעצמנו, למרות שאנחנו חושבים שהיא עושה טעות ענקית אנחנו מכבדים את הבקשה שלה.

סופי רק הגיעה לפה ומיד הציעה לשרה פתרונות. היא נחמדה, אבל קצת חסר לה טאקט, היא יכולה לשים קצת יותר לנקודות רגישות. למזלי, מייק מנווט את השיחה למים בטוחים יותר: "אז, סופי, יש משהו שאת רוצה לדעת? איזבל לרוב מסבירה רק חלק, לא את הכל." אני אסיר תודה למייק, הוא יודע לזהות מתי בדיוק הנקודה שהוא צריך להתערב. "מה אנחנו בעצם?" שואלת סופי, "מה זו בעצם כל תאוריית האלים הזו?"
"כל האלים בעצם קיימים, אבל ביקומים שונים, יש רק אלים בודדים שיכולים לעבור ביניהם, וכל השאר לא יפגשו לעולם. כשלאלים יש ילדים עם בני אנוש, הילדים יכולים לעבור בין היקומים, מה שאומר שאנחנו מאוד חשובים, והבית ספר הזה נועד לשמור עלינו. הבית ספר שלנו הוא בעצם יקום משל עצמו, אליו מביאים את כל ילדי האלים שמוצאים. בית הספר משתמש במין מודיעין אלי בין - יקומי כדי לאתר את ילדי האלים וההורים שלהם. אנחנו נאתר את ההורה האלוהי שלך עוד כמה ימים." מייק אומר, כולנו שיננו את התיאוריה הזו בעל-פה.
"רגע, זה אומר שרוב האלים בעצם לכודים ביקום שלהם?"
"כן, והם מאוד מעוצבנים מזה," מייק מגחך. "רוב הילדים זוכים לראות את ההורה האלוהי שלהם?" היא פגעה בנקודה די רגישה, מייק ממש רוצה לראות את אמא שלו, אבל הוא לא רוצה ללכת לאסגרד כי הוא אחד היקומים היותר מסוכנים.
"זה מאוד תלוי, בכוח של הילד, בכוח של ההורה שלו, במזג של ההורה שלו, לאיזו מיתולוגיה שייך ההורה שלו. אני לדוגמה מאוד רוצה לראות את אמא שלי אבל אני לא מיומן מספיק, אסגרד הוא יקום די אכזרי. יש כאלה שיש להם מזל וההורים שלהם יכולים לעבור בין יקומים ואז הם באים לפה. יש כאלה שההורים שלהם הם לא טיפוסים נחמדים, היו מקרים שהם אפילו פגעו בילדים שלהם, אבל זה די נדיר." "וואו, זה נראה די מורכב," סופי אומרת בחשש. אני מכיר את ההרגשה, כולנו חששנו לפני שידענו מי ההורה שלנו. ויש את ג'וש, אני לא יודע איפה הוא עכשיו, הוא בטח סתם מאחר כרגיל, סופי בטח תכיר אותו מאוחר יותר. אבא של ג'וש הוא לוקי, אומנם הוא יכול לעבור בין יקומים, אבל הוא מעולם לא ביקר את ג'וש ותמיד מסנן את השיחות שלו.
"יש עוד משהו שאת רוצה לדעת?" מייק שואל את סופי. "יש עוד משהו שאני צריכה לדעת?" "תשאלי את נלסון, הוא הויקיפדיה האנושית שלנו, הוא הבן של תחות, אל החכמה והכתיבה והמדע ועוד כל מיני דברים שאני לא זוכר מהמיתולוגיה המצרית. לנלסון יש זכרון צילומי ויכולת שינון מדהימה, הוא זוכר את כל מה שהוא קרא אי פעם והוא קורא במהירות מטורפת."
"אז יש עוד משהו שאני צריכה לדעת, נלסון?" סופי שואלת אותי.
"אנחנו חיים עד גיל 237 בדיוק, אם אנחנו לא נהרגים קודם. שאת תהיי בת עשרים הגוף שלך עדיין יהיה גוף של מתבגרת, הגוף שלך יהיה צעיר וחזק רוב שנות חייך, רק לקראת גיל 237 את תתחילי להרגיש חולשה, שתתגבר עד שבדיוק ביום הולדתך ה-237 את תמותי. "

"זה ממש מוזר," אומרת סופי, "למה דווקא הגיל הזה?" "זה בגלל שאנחנו ילדים של בני אלמוות ובני תמותה, אורך החיים שלנו גדול מהרגיל ואנחנו חזקים כמעט עד מותנו, אבל בגלל שאנחנו בכל זאת בני תמותה אנחנו מתים בסוף, פשוט בגיל מאוחר."

"למה דווקא הגיל הספציפי הזה?"

"זו שאלה מאוד מעניינת, מכיוון ש-" 

"אף אחד לא יודע," קול קוטע בפתאומיות, "אפילו לאלים אין מושג, זה פשוט ככה."