"מאז שעזבת אותי, אתה ממש שונא אותי!"
"כבר ידעתי, אף אחד בעולם הזה לא אוהב אותי".
"משום מה, הערבים פולטים עליי את שנאתם בגלל פלסטין!"
"וכל זה באשמת הכלב הזועם! בדיוק לקחתי את האדמה שלו, והוא הרוויח כסף. עכשיו הוא מנסה לקבל את אדמתו בחזרה, יא מטומטם!"
"אני מתעצבן! אחרי הכל, הכל באשמתי!"
"למרות... אני חושב להתאבד בקרוב. אז הם יחיו באושר בלעדיי".
"פרידה"
אהובתך, ישראל.
· · ──────────────────── · ·
אחרי זה, זה היה קל. הוא הכניס את הנייר למעטפה והניח אותו בעדינות ליד שאר האותיות במגירה.
הוא הביט בחלונו הגדול, נאנח עמוקות והתקרב באיטיות.
הוא פתח את חלונו לרווחה וקפץ פנימה כדי להפוך לציפור חופשית.
(...)
בבוקר, אנשים שראו את הגופה מיהרו אל הגופה, אך כשהמשטרה הצטרפה לאירוע, הקהל התרחק והאירוע החל להיחקר.
כשערך חיפוש ארוך בבית, דווח כי מדובר ב"התאבדות".
(...)
"לפחות.."
סעודיה, שמחתה את הדמעות מעיניו באגודלו, המשיכה בנאומו בקול צרוד.
"הצרחות בפנים פסקו".
בהלוויה של ישראל, כל אחד הביא לאט לאט את הפרח האהוב עליו, ציפורן, והניחו אותו על קברו.
- שהתאחד עם אהובתו, וצפה במדינות ובאנשים בוכים משנאה מאחוריו.
משמיים.
הסוף.
//יכול להיות שתרגמתי לא נכון, אני מקווה שאהבת את זה. //
