משחק משובש

המשחק

היו הייו בשנת 1863 שני בנות צעירות מרי וג'יזל, שניהן התחברו אחת לשניה מהרגע שמרי הגיעה לראשונה אל פנמיית "פסודארל" אמנם פנמייה זו הייתה הטובה ביותר במדינת בולגריה אך היחס של המורים והמנהלת היה בזוי.

לדוגמה שנה שעברה, ארי קיבל תעודה נכשלת  והשעו אותו לצינוק! איני יודעת מאין ומדוע הגיע צינוק אל הפנמייה אך עזבתי את העניין יותר עניין אותי מדוע ארי כבר לא אותו אחד? צבעו בעיינים השתנה ובגדי לבושו, אני יודעת שזה נשמע לגיטימי אך היו לנו בגדים אחדים התלבושת האחידה שכללה חולצה אפורה עם מכנסיי טרניג מבד לא מובן לבנים ושמלות אפורות גם כן לבנות.

יום שישי הגיע במפתיע היה זה יום מעונן לעומת שאר השבוע שהיה שמשי וממוזג. לכבוד יום שישי לבשו הבנות מלמלות לבנות עם עיטורים בצבעים מעודנים. אם תשאלו אותן, הן לא אהבו את זה בנות פסדוארל לא יכלו להגיד כלום בנושא, כלומר בכל זאת היינו רק 12 בנות מתוך פנימיה בת 150 תלמידים. הטרדות לא איחרו להגיע מבחינת המורים ותלמידים אך אנחנו היינו הבעיה כמובן! כי העלנו את השמלה "מעל גדותיה"
מבחינתי? קלישאה לחלוטין.

בנות פסדוראל היו מאוד מקושרות כיוון העובדה במיעוטן לא ניתנה להן האפשרות למריבה.
אולם תלבושתן של התלמידות אינן אהבו כלל את השמלה ואי אפשר להגיד שלא היו מרדניות לא קטנות. יום אחד חיכו הבנות לבנים שיצאו לשיעור הספורט וכולן התגנבו למגורי הבנים. חוץ מלני ואנני שנשארו מול החלון החלון כדי להשגיח(אם תשאלו אותי זה היה בשביל להסתכל על אלדן ובנימין) כן ידוע שכל הבנות שמו את עינן עליהם והם גם יודעים את זה כולם יודעים את זה!
לדעתן של מרי וג'יזל הן היו סתם עכברושים עם ביטחון מפורז.

לאחר שבדקנו שאין שום אנשים בסביבה כדי לשים את תלבושתם. כמובן שהתרגשנו בצרחות אך מיד שתקנו כדי שלא ישמעו. כל כך התרגשנו גם לשים מכנסיים וחולצות מאחר ששמלות זה דבר היחיד שיכלנו ללבוש הבנות.

שיט! המורה רוזה נכנסה לחדר הבנים לאחר שנקשה על הדלת ולא שמעה שום צליל, כנראה בגלל שלא היו אמורים להיות אנשים!
רוזה נכנסה והשתתקה לרגע נכנסה לשוק!

"בנות! אני לא מאמינה עליכן איך יכלתן?"
נבהלנו נורא ולא ידענו מה להגיד, "איך לא אמרתן לי על מזימתכן? אתן יודעות שאתן יכולות לפנות אליי לכל דבר. כן גם כדיי למדוד בגדים שלא מיועדים לכן.
תראו בנות אני מבינה," תפחה על אחת מיטות הבנים והתיישבנו כולן על שלושת המיטות שעמדו לרשותנו. "גם לכן מגיע החופש ואני יודעת כמה לא נעים ללכת ולנהל את מהלך יומכן עם השמלות הללו.
אך אני מבטיחה לכן, אנסה להשיג לכן עוד תלבושת אחת שבה תתחלקו כולכן אך תלבשו אותה רק בחדרים שלכן!" הבטיחה לנו בקולה הנעים

"באמת??" שאלנו בהתלהבות כל כך רבה, כן בנות כמובן אעשה בשבילכן הכל.

רוזה הייתה המורה הכי טובה שיכלנו לבקש ללא ספק. היא ידעה הכל עלינו וידענו הכל עליה.