משחק משובש

דרך "צלחה"

מלמלתה של מרי כבר ממזמן לא לבנה עם עיטורים אלא מלאה בדמעות בוץ ודם.

קמה מרי במיטתה הדקה, אך לא הבינה איך? כיצד אך לפני שניה נשארה כאובה ביער.
הדבר האחרון שמרי זכרה זה את ראשה הכרות של חברתה ועינה שלא היו במקומן.

"בוקר טוב" ג'יזל השקימה בחיוכה.
נבהלה כל כך מרי ממראה חברתה, ורצה ממקומה אל עבר הצד השני בחדר.

"האה? מה קורה איתך מרי אני רואה שלא קמת על רגל ימין היום" חייכה באי הבנה.

מרי המבוהלת ניסתה להתעשת והחדה את ראשה לצדדים "אז ג'יזל מה התאריך ליד שלי?"

"15.5.1851" "למה את שואלת? זה מין רמז למשהו? כי יום הולדתך הוא רק עוד 3 חודשים."שאלה

"ומה הצבע האהוב עליי?"
מתחקרת את ג'יזל על מנת לבדוק אם זאת חברתה האמיתית.

''תגידי לי מה קורה איתך?" "ארגמן למה? אם את שואלת אותי זה צבע נורא מוזר אולי תאהבי סגול יותר? או כחול בהיר בדיוק כמו צבע עינייך!"

מרי מתוסכלת איך זה אפשרי? מה קורה כאן?

"איזה יום היום?"שואלת בהרמת גבה.

"את ממש לא בסדר בראש את מבינה את זה נכון?
היום יו-"

פרצה עלמה לחדר, "תגידי לא למדת נימוסים ילדה" שאלתי בתחכום.

"או תאמיני לי שלמדתי ואפילו יותר ממך למרות שאני תוהה אם למדת ככל" ירקה עלמה לעבר הבנות.

הערת כותבת(אממ עלמה היא מגעולה בספר אבל במציאות היא עוד יותר אבל בכל זאת אני סובלת אותה. אה ועלמה היא האחיינית של המנהל אז היא אוטמטית המלשנית בספר)

גלגלתי עיינים בחזרה לתגובתה, "מה את רוצה מאיתנו?!"

"המנהל קורא לכן בסדר לך?"

''המנהל? את יכולה להגיד הדוד המושלם שלך במקום" פלטה ג'יזל מכעס ומיד שמה יד על פיה מבהלה.

ג'יזל אינה כלל ילדה של רעש ובעיות היא הילדה השקטה בחבורה אפשר להגיד זאת שלא עושה בעיות.

צעדנו אל המנהל בעצבים ובחוסר רוגע.
הקשנו על דלת משרדו עד שאישר לנו להיכנס.

''מה" אמרנו אני וג'יזל ביחד.

"אתן יכולות להירגע זאת לא שיחת נזיפה עליכן הפעם" המנהל הדגיש את המילה הפעם והייתי שניה מלצרוח עליו את כל מחשבותיי עליו.

"מרי את בסדר את לא נראת טוב" שאל בכאילו דאגה ואכפתיות

אני אהיה בסדר ברגע שאני אוודא שאני הגורמת לנשימתך האחרונה והמעצבנת, זה מתי שאהיה בסדר עד כה המצב רע.

"בסדר" עניתי לבסוף.

"בלאס בוא ניגש לעניין מה אתה רוצה מאיתנו" שאלה ג'יזל בלהט הרגע.

"היום התורנות שלכן, תורכן ללכת לשאוב מים מהבאר" הצהיר.

(הערת כותבת: זוכרים שאמרתי שהבאר משמש לשתייה ומקלחת? והוא ביער גם! בקרוב תבינו למה זה קריטי.)

מבט מפוחד נדלק על פני לעומת ג'יזל שמראה נשאר אדיש.

יצאנו אל היער בזמן שאני רועדת מפחד, אחרי אתמול או היום? אין לי שמץ!!  איני רוצה להתקרב ליערות שוב פעם בחיי.

הגענו אל היער אך ניסיתי למשוך את ג'יזל חזרה

"אולי לא נלך?" דבקתי ברצוני.

"לא מה קורה איתך היום תמיד את רק רוצה שנתא לשאוב מים כדי לשחק מחבואים"

המילה הזאת, המקום הזה, הכל חוזר אליי הרגל שלי, המשחק, הקולות והצרחות, מה קורה פה? ואיך רגלי בריאה? מה קורה כאן.

ג'יזל המשיכה בדבריה למרי עד שלא יכלה לשאת זאת ונכנעה. 

"טוב! בסדר נכנס ליער, אבל שזה היה מהיר רק לשאוב ולצאת" הודעתי.

"בסדר בסדר"
צחקקה.

נכנסו אל היער וכולי הייתי בפחדים איני רוצה שיקרה עוד דבר. אני כל כך מפחדת. למה דווקא אנחנו?! מדוע ואיך אפשר לצאת מפה כמה שיותר מהר.

הגענו אל הבאר על יד הבקתה, אותו מקום אותו זמן איך זה אפשרי בכלל?! זה הגורל שלי? לחיות בנסיון הראשון ולמות בשני? איני אפילו רוצה להיות כאן נשאב את המים במהירות ונצא.

הבאתי לג'יזל את הדלי הראשון ומלאה אותו, ובכל המשכנו גם אל השני השלישי והרביעי.

סיימנו לשאוב אל המים והחלנו ללכת בחזרה אל הפנימיה.

"תפסיקי ללכת, אני חייבת להתפנות"
ג'יזל הופיעה.

לא לא לא זה לא קורה לי.

"אולי תמתיני קצת? עד שנגיע בחזרה?"
ניסיתי להציל עוד את המועט שנשאר במצב.

"לא אני צריכה עכשיו!כמו מה אני נראת לך כלב המחכה לבעליו לאישור?"

אוי לי אני לא מוכנה לזה!

"תעשי את זה מהר" ויתרתי לבסוף.

ג'יזל רצה אל אחד מאחורי העצים.

לאחר 2 דקות ג'יזל עדיין לא יצאה, מרי לא מיהר לדאוג כי עדיין ראתה את ידה מבחוץ שסימנה כדי להוריד את לחייה של מרי.

מרי נזכרה בכל. בראשה הכרות הקול שלה הדהד בראשה, שיט! אני לא מאמינה! לא שוב בבקשה מרי רצה דומעת אל עבר העץ, אך מצאה שם רק גוף. כמו אתמול ראשה של חברתה כרות!.

מרי רצה וצורחת היישר לפנימיה. ונעצרת לאחר 10 דקות שמרגישה רחוקה מספיק בשביל להתנשם. לאחר חצי דקה שמעה רעש מוזר של נפילה. ג'יזל שוב! נפל ראשה מהעץ שעמד מעל מרי והתגלגל אל עבר רגליה של מרי.

למרי לקח זמן להבין מה המצב שעומד מולה.
עד שנפל לה האסימון, מרי רצה בכל כוחה אך נתקעת בראשה של ג'יזל ונופלת, כמו אתמול רגלה של מרי יוצאת ממקומה כל המקום דם סבל וצרחות שוברות.
מרי לא מוותרת היא זוחלת עם רגלה השבורה לחלוטין, זוחלת וזוחלת.

"רק לשניה, אולי אעצום את עיני" מלמלה לעצמה מרי ונפלה ממקומה אל האדמה.

מרי קמה במיטה של הפנימיה.

"בוקר טוב!" גיזל קראה בשמחה.

צרחה ענקית נשמעה. מרי בדקה את רגלה ואת חבולות ידייה.

עד שהבינה

פאק! אני תקוע בלופ!