הנערה ורודת השיער

1- יום הולדת שמח נימפדורה

"אבדה קדברה!"
הקוסם הגדול החזיק את שרביטו בצורה משונה.
אור ירוק ומסנוור בקע מן השרביט.

"הצילו!" אישה צעירה, בעלת שיער בהיר, ישבה על הרצפה והתחילה לבכות.
"אני עומדת למות!" היא יללה, אך הקוסם פספס אותה.

"אל דאגה! טונקס כאן להצלה!" נערה כבת 20 הגיעה משום מקום ומשכה אותה.
"שבי כאן," היא הורתה לה והצביעה על המקום הנותר במטאטא שלה.
הן טסו במהירות, תוך כדי שטונקס הניפה את שרביטה וצעקה בחוזקה "קרושיו!"
הקוסם ילל מכאב אך התכופף להרים את שרביטו שנפל.
"אבדה קדברה," טונקס הקדימה אותו.

"תודה, הצלת את החיים שלי," האישה חיבקה את טונקס.
"אין לך מה להודות לי, זה התפקיד של ההילאים." היא חייכה לה ונופפה לשלום כשהיא טסה במהירות בשמיים הכהים והנוצצים מכוכבים.
"טוטו טוטו," היא שמעה צילצול, "אוי, מה זה יכול להיות?"
-
"טוטו טוטו,"
"אוך, דיי כבר שעון מעצבן!"
טונקס פתחה את עינייה באיטיות.
חלון, תקרה, ריילי שנוחרת חזק...
המעונות של האפלפאף.
היא קמה בזהירות מהמיטה כדי לא להעיר את השותפות של חדרה, והסתכלה במראה הארוכה.

"אני עדיין טונקס בת ה14," היא התנשפה בהקלה. לא התחשק לה להציל כרגע, אחרי מה שהיה בלילה.

"או טונקס בת ה15 בעצם," קול נמוך ונרגש נשמע מאחוריה, היא הסתובבה וראתה את לינדה, אחת משותפותיה לחדר, מחזיקה בלון הליום בגוון טורקיז ביד שמאל, וזר פרחים ססגוני ביד ימין.

"מזל טוב!" היא הניחה את הזר על ראשה ונתנה לה את הבלון.

טונקס הופתעה מהשמחה של חברתה, שבדרך כלל הייתה ממורמרת, אך יותר הופתעה מההפתעה אז רק שאלה, "איך? מאיפה? מתי?"

"זכרתי את זה, כי את חברה טובה שלי, אז ביקשתי אתמול מפרופסור ספראוט לקנות בלון, אבל החנות היחידה שמצאתי בה בלון הייתה אצל זונקו, אז לצערי הבלון הזה עומד להתפוצץ לך בפרצוף בעוד כמה רגעים..."

"בואי נעיר את הבנות," טונקס הצביעה על ריילי שנחרה חזק.
הבלון התפוצץ כפי שאמרה לינדה.
"אעאאא מה זה?! היה פיצוץ!" ריילי צרחה.
"אז הבלון עשה את העבודה," לינדה צחקה.

סידני קמה ממיטתה, כששיערה הבלונדיני פרוע, וזרקה כרית נפוחה על הפנים של ריילי, "רק אותך זה העיר, כולנו התעוררנו די מזמן, עם הנחירות שלך."

הבנות התארגנו והתלבשו בעניבות הצהובות, ובחצאיות שחורות, לינדה סירקה את שיערה החום הגלי, ואספה אותו בצמות הדוקות.

"לינדה את יכולה לעשות גם לי תסרוקת כזאת?" ריילי שאלה בקולה הדקיק.

"ריילי, השיער שלך לא יתאים גם לקוקו," לינדה גלגלה את עינייה, שיערה של ריילי הגיע עד לכתפיה.
"טוב. לא משנה," ריילי הרימה את כתפייה ונגעה בקצוות השיער השחום שלה.

-

"למה החלומות שלך תמיד נשמעים כמו קומיקס?" לינדה מיררה את מבטה,
"דווקא לדעתי זה מגניב," ריילי חייכה אל טונקס.

"אומרים שחלומות קשורים למציאות, אם את חולמת משהו זה לא סתם," נייתן מבית רייבנקלו התיישב ליידן.
לא היו לו חברים חוץ מהן, אז הוא תמיד ישב בשולחן של האפלפאף ביחד איתן.

"אז אתה אומר שאתה-יודע-מי יחזור, וטונקס זאת שתהרוג אותו." לינדה הודיעה לו.
"אי אפשר לדעת," נייתן לגם ממיץ הדלעת שלו.

"אני חושב שהמיץ מקולקל," הוא החמיץ את פרצופו.

"אז טונקס, תקשיבי טוב טוב בשיעורים של דיפר, אם את הולכת להיות הילאית ולהרוג את וולדמורט." לינדה מלמלה.
"אם טונקס תהרוג את וולדמורט, היא לא צריכה להתאמן, זה פשוט יקרה." ריילי אמרה בחוכמה.
"אויש, נו באמת." לינדה הסתובבה ופנתה לסידני ששיחקה עם המזלג שלה.

"איפה ננסי?"
"אני לא יודעת, לא ראיתי אותה מאתמול בצהריים." סידני העבירה את ידה בשיערה הבלונדיני, "בטח שוב עם הג'ק ההוא שלה," היא מלמלה והזיזה את מבטה לשולחן של גריפינדור ונעצה מבט בזוג.

ננסי, אכלה מאפינס כתמתם, וג'ק ליטף את שיערה השתני בעדינות.
היא נשענה עליו מעט.
"אני לא מסוגלת להסתכל עליהם." סידני אמרה בכעס.
"אז למה בכל זאת את לא מסירה מהם את המבט?" לינדה צחקקה.
סידני גלגלה את עינייה והמשיכה לבהות בזוג.
ג'ק שכנראה הבין שמסתכלים עליו, הרים את מבטו אליהן,
ננסי הסתובבה גם היא, וחייכה במבוכה אל סידני ולינדה.
היא התסובבה בחזרה למקומה וליטפה את שיערו השחור של ג'ק, הוא נשק לה על הלחי.
"איכס," סידני מלמלה, ולינדה סובבה אותה לצד השני, כדי שלא תסתכל עליהם.

"ההורים שלי אמרו שאולי אני אוכל ללכת בחופש הגדול," טונקס וריילי נראו שקועות בשיחה משלהן.
"לאן?" סידני הרימה גבה.
"למופע של אחיות הגורל כמובן."
"איפה נייתן?" לינדה שאלה.
"הוא הלך לתפוס מקום בכיתה של סנייפ," טונקס קירדה בראשה.
"בואו גם אנחנו נתפוס מקום אצל פליטיק,"
הן קמו ממקומן.
"הגריפינדורים איתנו בשיעור," סידני מלמלה בעצב.
"מה חדש? זה תמיד ככה..." ריילי לא הבינה.

"אני עייפה," סידני פיהקה.
"לפחות זה לחשים ולא שיקויים," טונקס עודדה אותה.
"מסכן נייתן, הוא בשיקויים," לינדה מלמלה.

"נייתן אוהב שיקויים," ריילי הודיעה לה.
"גם אני אוהבת שיקויים, אבל לא את סנייפ," לינדה אמרה באיטיות.
"שיקויים זה סבל," טונקס צחקה לה בפרצוף.

"אם שיקויים זה סבל ונייתן ולינדה אוהבים שיקויים, זה אומר שנייתן ולינדה אוהבים לסבול?" עינייה של ריילי ברקו מההברקה שלה.

"כן. מתמטיקה פשוטה," טונקס אמרה בחוכמה מזוייפת והן נכנסו לכיתה של פרופסור פליטיק.
לינדה גלגלה את עינייה והתיישבה לייד סידני.
"הם אפילו יושבים ביחד." סידני נראתה עצבנית.
"אה הא," לינדה מלמלה בזמן שהוציאה את הספרים והשרביט שלה והניחה אותם על השולחן.