ג'ייק חיכה, וזה עצבן אותו.
לשבת מחוץ לחדר חקירות ולא לעשות כלום אף פעם לא הביא לו טוב, הוא השתגע מזה.
ג'ייק העביר את ידו בשיערו הבלונדיני הכהה, עיניו הירוקות בהירות היו עייפות, הוא ומירה, השותפה שלו, חיכו כל הלילה לרוצח הזה, הם גילו את שמו ואת המיקום שלו, אבל הכוח שלו, זיהוי סכנה היה בעייתי.
הוא ומירה, היו צריכים לחכות עד שהוא ירדם, כשזיהוי הסכנה לא יעבוד, ורק אז לנסוע אליו, לפרוץ לבית בשקט, ולעצור אותו.
מירה הייתה עכשיו בחדר חקירות, ג'ייק עבר בראשו שוב על המידע על הבן אדם.
קול ווארדן, בן 23, שוקל 72 קילו, היה בבית משוגעים פעמיים והשתחרר על תנאי.
כוח על: זיהוי סכנה, אתה יכול לקלוט סכנות אם הם במרחק של 30 מטר ממך, הכוח הזה יעיל כי אתה יכול להחליט מה נחשב סכנה בשבילך, הוא יכל להחליט שאנשים הם סכנה, ואז הוא פועל כמו רדאר של אנשים.
הוא פרץ לתוך בית, רצח משפחה של בעל אישה ושני ילדים, ושם את הגופות שלהם יושבים על כיסאות, משתמש בסרט דביק כדי שזה יראה כאילו הם אוכלים ארוחה שהוא בישל להם לפני שהוא עזב.
בקיצור, איש מזעזע.
ג'ייק ומירה נשלחו מייד לבדוק את המקום, בתור חברים בצוות "עורב לבן" מתחם משטרתי שאחראי על מקרי מוות, (עורב) שנגרמו בגלל כוחות על, (לכן עורב לבן, לא שגרתי).
אף אחד לא יודע למה יש כוחות, הם פשוט הופיעו, יש אנשים עם, כמו מירה, שהיה לה חושים מחודדים במיוחד, ויש אנשים בלי, כמו ג'ייק.
לאחר כמה דקות, הדלת נפתחה ומירה יצאה ממנה, "ג'ייק," היא אמרה בדאגה, "הוא רוצה לפגוש אותך-" היא הססה לרגע והוסיפה, "-לבד."
ג'ייק הביט במירה, שיערה השחור היה אסוף, ועיניה הכחולות עייפות ומותשות.
הוא קם, "את עומדת להיות מאחורי המראה?" שאל.
היא נענעה בראשה, "לא, הוא יחוש בי עם זיהוי הסכנה."
ג'ייק נכנס לחדר, החדר היה חשוך מעט, חוץ ממנורה על התקרה שהאירה את קול ווארדן, שישב על כיסא, אזוק בידיו ורגליו, מולו היה שולחן ועוד כיסא, חוץ מזה החדר היה ריק.
המטרה הייתה שהוא יזהה את המראה של החדר מסרטי משטרה, זה יגרום לו לחשוש הם קיוו.
לקול היה שיער שחור כהה ועיניים קטנות ירוקות, הוא חייך כשג'ייק נכנס.
"הבלש ג'ייק! כמה טוב לראות אגדה חיה מול העיניים, הייתי מוחא כפיים אבל.." הוא הראה את ידיו האזוקות לכיסא.
ג'ייק סטר לו בכעס, לא היה לו כוח לרוצח שגאה בעצמו.
"תפסיק עם זה ווארדן, אני לא רוצה לשמוע את הברכות שמטומטמות שלך."
ווארדן צחק, "נו טוב, לא נורא."
"למה קראת לי?" שאל ג'ייק.
"כי אתה רוצה לדעת... לא?" ווארדו חייך.
ג'ייק הסתובב סביבו, "אתה רצחת משפחה סתם, יש לך בעיות נפשיות נמוכות, לא ברמה של רצון לרצח... אז למה?"
קול ווארדן נאנח, "זה מה שאתה רוצה לדעת? קיוויתי ממך ליותר... הבלש ג'ייק," הוא אמר את שמו של ג'ייק בלעג.
ג'ייק רכן אליו, קול הסריח מאלכוהול וזיעה אבל ג'ייק התעלם מזה, "תענה על השאלה שלי קול... מה גרם לך לעשות את זה?"
קול צחק שוב, הצחוק שלו היה יבש.
"זה לא ברור? אני רציתי שאתה תבוא, שתחפש אחרי, רציתי להתפס."
ג'ייק התרחק ממנו והתיישב על הכיסא מולו, "למה שתעשה את זה?" הוא שאל בכעס.
"הוא לא רוצה שתפסיק לחפש אחריו, הוא רוצה שתמשיך." אמר קול בחיוך לועג.
ג'ייק זינק מייד על קול ותפס אותו מהחולצה, "על מי אתה מדבר חתיכת-" התחיל ג'ייק אבל קול התחיל לצחוק שוב וקטע אותו.
"ג'ייק, ג'ייק, ג'ייק," הוא מלמל, "יש לך מסר מאח שלך."
ברגע שקול אמר את זה, הגוף שלו התעוות הצורה לא טבעית.
"חכה!" צעק ג'ייק.
קול הפיל את עצמו על הרצפה צוחק וצורח, ג'ייק רץ אליו וסטר לו, "צא מזה! פגשת את אח שלי?! מתי?! איך?! איפה הוא!"
קול התעלם מג'ייק והמשיך לצחוק ולצרוח בקול.
הדלת נפתחה בחבטה, מירה זינקה לחדר וראתה את קול על הרצפה, חסר רוח חיים, בעוד ג'ייק צועק עליו קללות.
