פרולוג

17 1 1
                                    

עמדנו שנינו בהצגת הסיום.
האורות סנוורו אותנו , הבחנתי בנשימותיו המהירות. הוא בהתקף חרדה. לחצתי את ידו בחוזקה . ״אנחנו ביחד בזה״ לחשתי לו.
בתגובה הוא לחץ את ידי.
המסך נסגר.
הבטנו זה בזו בלי לומר מילה. היינו כך כמעט עשר דקות שלמות.
תומאס התקרב אליי ואני נשבעת שיכולתי להרגיש את דפיקות ליבו.
״סופי אני רציתי להגיד לך ש..״ הוא החל לומר אבל אז וונסה פרקר הגיחה מאחוריו והתנפלה עליו בחיבוקים.
הבטתי בוונסה מנשקת את תומאס בלהיטות.
דפיקות ליבי האיצו , נשימתי נעתקה והרגשתי מסוחררת.
אז ככה מרגיש לב שנשבר ... או התקף חרדה.
עברו 10 שנים ואת תומאס לא ראיתי שוב.

משחק הגורל | HebrewWhere stories live. Discover now