חוף מבטחים
הוא הרים את המחברת והחזיק בה בידיו
בין דפים אלו נהג לפרוט את כל פחדיו
בלילות של תהייה, ערפל חשש
נהג לכתוב ולתעד את אשר הורגש
שם היה יכול לכעוס, לצעוק, לשבור
בחוף מבטחים זה, ששמר על האור
דפדוף לאחור גילה היסטוריה כבירה
הרב דברים קרו אז, כשלא הבדיל בין טוב לרע
היום הוא כבר אדם אחר
אותו ילד שמח, אך קצת יותר בוגר
ממגוון טעויותיו אפשר עוד לטעום
הרי הם אלו שהביאו אותו, לאדם שהוא היום
מעטים הם אלו המכירים על קיומה
ואף פחות מאלו שעוד על פני האדמה
הוא שמח שיש במי לבטוח
מקום שבו הלב שופך ואפשר לברוח
לפעמים מותר קצת אסקפיזם מרצף החיים
לעגון לקצת זמן בחוף המבטחים
