מאוהבים למאוהבים

פרק 1- ההתחלה

נועה:

״בבקשה לא אמא, אני רגילה לחיות פה, כל החיים שלי פאקינג
נמצאים כאן ואת רוצה לקחת אותם ממני? לא רק המקום מגורים שלי פה או הבית ספר גם החברים שלי פה אמא, גם המשפחה שלנו פה ואת רוצה לעזוב? לא, אני נשארת.״ הודעתי לאמא, רק נראה שהיא לא בדיוק התחברה לרעיון.

״נועה מספיק חמודה, את יודעת שהמעבר הזה יעשה לך בסוף רק טוב.
אנחנו נבוא לבקר פה בישראל את המשפחה שלנו ואת תוכלי לקפוץ להגיד שלום לחברות שלך, אתן תדברו כל יום בשיחת וידאו גם ככה וחוץ מזה לוקאס בלוס אנג׳לס והוא מחכה לך בקוצר רוח.״

לוקאס הוא החבר הכי טוב שלי עוד מהילדות, שהיינו קטנים תמיד היינו ביחד ולא משחררים זה מזה אפילו לדקה וברגעים שאנחנו לא ביחד ביקשנו להיות יחד, עד שהוא ומשפחתו עברו ללוס אנג׳לס ואני נשארתי פה לבד, כל יום אנחנו עושים שיחות ומדברים מלא בווצאפ, הוא מעדכן אותי בכל דבר שקורה לו בבית ספר אז ככה לפחות אני אהיה קצת בעיניינים שם.

״טוב אם את רוצה אפשר לצאת לחברות שלך שתפרדי מהן עכשיו כי בעוד שלוש שעות צריך לצאת לשדה תעופה״ אמא הודיעה לי ואני הנהנתי בתגובה.

יצאנו אל האוטו והתחלנו בנסיעה, אני לא יודעת איך אני אצליח להסתדר שם.
אומנם ביקרתי את לוק בלוס אנג׳לס מלא פעמים אבל זה לא כמו לגור שם, בכל פעם שביקרתי את לוק הרגשתי תחושה מוזרה כזאת בבטן, לא רק שביקרתי אותו אלא גם שסתם דיברנו או שהיינו בכללי ביחד וזה ככה מאז ילדות, החברות הכי טובות שלי קמילה ואמיליה חושבות שאני מאוהבת בלוק... תאמת שאני לא סתם מאוהבת בו, אני מאוהבת בו ברמה שזה כבר כואב לי מידי אבל אני לעולם לא אספר את זה.

״הגענו.״ אמא אמרה וירדתי מהאוטו, אני אמיליה וקמיל קבענו להיפגש למסיבת פרידה קצרה אצל קמיל ומשם אני נוסעת לשדה התעופה, אבא וכריס יגיעו לשדה בלעדינו ואנחנו נצטרף אליהם שנסיים פה.

״אני קצת לחוצה״ הודיתי באמת לאמא והיא עצרה וחיבקה אותי.

״אוי יפה שלי, אני מבינה אותך זה בהחלט קשה להיפרד מהמציאות שלך אבל את תראי שרק דברים טובים יצאו לך מזה, זאת התחלה חדשה, בית ספר חדש, בית חדש, חברים חדשים יהיה לך נהדר שם תתני למעבר הזדמנות״

לקחתי נשימה עמוקה ודפקתי בדלת.
לא עברו שתי שניות וכבר הדלת נפתחה בבכי של חברותיי.
״אוף אני לא מאמינה שזה הסוף!״ צעקה קמיל בזמן שהיא ואמיליה חיבקו אותי.
״דרמטית זה לא הסוף, זה בסך הכל התחלה של משהו חדש״ אמרה אמיליה והכניסה אותי ואת אימי לתוך הבית.

״אמא שלי בחוץ״ הודיעה קמיל ואימי הנהנה ויצאה החוצה לשבת עם מארי אמא של קמיל.
הבטתי אל תוך הבית וראיתי שולחן עגול שמסביבו שלושה כיסאות עור בצבע שחור, מפת שולחן לבנה ואוכל ושתייה שמחכים שיאכלו אותם.
״תשבו אני אביא צלחות וסכו״ם״ אמרה קמיל וניגשה לארון הצלחות ומיד אחרי שהוציאה שלושה צלחות לבנות מבריקות היא ניגשה למגירת הסכו״ם והוציאה מזלגות וכפות.

״אני מבטיחה לכן שאני אתקשר בכל יום ואני אדבר איתכן מלא בווצאפ ונשמור על קשר״ הבטחתי לחברותיי הטובות.

אמא ואני עוד חמש דקות מגיעות לשדה התעופה וככל שאנחנו מתרחקים מהבית עוד חלקיק מהלב שלי נשבר.

״הגענו.״ אמא אמרה וחנתה סמוך לשדה התעופה.
הוצאנו את המזוודות והתקדמנו לאבא ולכריס.

״הרבה זמן לקח לכן״ כריס אמר והניח את ידו סביב צווארי.
״כן הפרידה נמשכה הרבה יותר זמן משציפיתי״ הודיתי והתקדמנו לתור לבדיקת הכרטיסים ומשקל המזוודות.

״אז נועי את מתרגשת לפגוש סוף סוף את אוהב ליבך?״ שאל כריס ואני אמרתי ״הוא בסך הכל החבר הכי טוב שלי לא מעבר.״
״כן בטח. את בטוח חולמת עליו כל לילה ומחכה לרגע שהוא ינשק אותך ו-״ אמא קטעה אותו ונתנה לו מכה בכתף ״כריסטיאן תשמור על הפה שלך!״ צעקה אמא ושתינו צחקנו, אבא לעומת זאת היה בטלפון ולא ממש שם לב למתרחש.

אחרי שעשינו כמה קניות בדיוטי פרי נשמעה בכריזה ״טיסה מספר 5325״ זה היה הסימן שלנו.

רגע לפני שעלינו למטוס עצרתי רגע לסתכל פעם אחרונה על המדינה שלי, על המקום האהוב עליי.
״פעם אחרונה שלנו כאן בתור תושבי המדינה״ אמרתי לכריס והוא חיבק אותי ואמר ״אל תהיי מבואסת כל כך אנחנו עדיין נבקר כאן מלא ואם תרצי אני ואת נוכל לטוס גם לבד בלי ההורים ונישן אצל סבא וסבתא לשבוע ונחזור״

כריס יכול להיות לפעמים אח גדול מעצבן אבל לעולם לא הייתי מחליפה אותו באף אח אחר.

״כריס ונועה אתם יושבים כאן״ אמא הצביעה על שתי המושבים שמצד ימין שלי ״ואני ואבא יושבים כאן״ אמא הצביעה לשתי מושבים שמצד שמאל שלי.

התחלנו בהמראה, הבטתי בחלון וכל מה שהיה לי במחשבות זה בסך הכל משפט אחד, משפט אחד שאמיליה אמרה ולא הקדישה לו יותר מידי חשיבות אבל אני לעומת זאת כן.
המשפט הזה התנגן לי בראש כל כך הרבה פעמים מאז שאמיליה אמרה אותו.
״זה לא הסוף, זה בסך הכל התחלה של משהו חדש״

הוצאתי את האוזניות שלי מהתיק והפעלתי את השיר ״𝐭𝐡𝐞 𝐧𝐢𝐠𝐭𝐡 𝐰𝐞 𝐦𝐞𝐭"
החזקתי את הדמעות שלי, לשמוע את השיר הזה כואב לי מידי בלב, הוא מזכיר לי את התקופה שאני ולוק היינו ילדים קטנים וכל הזמן היינו ביחד עד שהוא עזב.
תמיד הייתי מאוהבת בו אבל הוא אף פעם לא היה מאוהב בי, ותמיד זה שבר לי את הלב, לא משנה עם כמה בנים הייתי תמיד קיוויתי שיום אחד מי שינשק אותי יהיה לוק ולא מישהו אחר.

״נועי, נועי, נועי!״ אבא העיר אותי ואמר ״הגענו ללוס אנג׳לס מתוקה, בואי.״

ירדנו מהמטוס ונכנסנו לשדה התעופה ואז ראיתי אותו, ראיתי אותו עומד עם בלונים ביד ושלט ״ברוכים הבאים״ ובכתב שהמצאנו שהיינו קטנים כתוב ״ברוכה הבאה נועי״ הלב שלי.

היי חברים! זה היה הפרק הראשון וכמובן ששאר הפרקים יעלו בקרוב והיו הרבה יותר מעניינים.
אני ממש אשמח שתעקבו אחרי בטיקטוק כדי לקבל עדכונים על שאר הפרקים❤️

_book_1_