סימני הדרך

פרק 1

שי ירדה מהאוטובוס נכנסת אל תוך בית רחב ידיים בעל מרפסת גדולה, שהגג שלה נסגר במיוחד לערב הזה, פרחים, בלונים ותאורה צבעונית שקשטו כל חלק בה. היא באה כדי לחגוג במסיבת הרווקות של אלירז חברתה הטובה, היא חשה באווירה המאושרת שעמדה באוויר וחיוך גדול הופיע על פניה כשהיא סוף כל סוף ראתה את כלת האירוע "אלירזייייי" היא קוראת ורצה לחבק אותה, אלירז פורצת בצחוק "וואו אני כל כך שמחה לראות אותך פה!! אין עלייך חברה שלי", " אני חייבת לומר- את מהממת!!" שי לוקחת רגע בזמן שהיא מביטה בלבוש של אלירז - שמלה כתומה כמו אפרסק, ציפורניים בנויות היטב בצבע זהה לשמלה, לראשה זר לבן כשתלתליה השחורים נשפכים מתחתיו על גבי גבה בגאווה, "גם את! תראי אותך, שמלה בצבע זית שיושבת עלייך כל כך יפה עם העקבים השחורים האלו, ממש מחמיא לך" מחזירה אלירז, "אלירז זמן לתמונות" צועק הצלם מרחוק, "בואי נעשה תמונה לפני שכולם יתנפלו" היא אומרת לשי. שתיהן מעמדות אל מול הצלם שמצלם כמה טייקים שלהן מחייכות עושות פוזות מצחיקות למצלמה. אחרי שהתור לתמונות גדל שי הלכה להגיד שלום לכל החברות שלא פגשה זמן רב, היא שמה לב שהן נפגשות פעם בהרבה זמן בגלל כל מיני נסיבות וזה זמן מעולה להתעדכן ולראות מה חדש אצל כל אחת. החגיגות בעיצומן ושי מוצאת את עצמה משחקת במשחקים מצחיקים ושטוטיים שחברות שלה הכינו לכבוד האירוע, ועד מהרה הבטן שלה כואבת מרוב צחוק. היא מגלה שיש פרס בסוף החבילה עוברת כשהיא פותחת את עטיפת החבילה - המשחק האחרון לערב, והוא כרטיס טיסה הלוך חזור לתאילנד. היא תוהה אם כדאי לה להזמין איתה חברה כדי שיבלו יחד או סתם איזה בן חמוד שיהיה לה כיף איתו, כי היא לא ממש רוצה לטוס לבדה. היא שמה לב שהשעה קרובה ל-12 בלילה, והיא נפרדת מהר מכל חברותיה ומאלירז ורצה מהר לתחנת האוטובוס כדי להספיק את האחרון שיוצא מחיפה לבית שמש. היא חושבת שהיא מספיקה אותו אבל מבינה שהיא עומדת בדיוק בתחנה ההפוכה לזאת שהייתה צריכה, ושהתחנה שלה נמצאת בכמה רחובות משם, היא מחשבת מרחק ומגיעה למסקנה שמונית זה המוצא האחרון שלה. היא מנסה לעצור מוניות אך אף אחת לא נעצרת לה, היא מנסה את אפליקציית טאקסי טאקסי אך גם שם היא לא מוצאת נהג שייקח אותה. רק אדם אחד נעצר ליד התחנה רבע שעה לאחר מכן, נראה שהוא עובד בחברת טאקסי טאקסי, הוא פותח חלון " את צריכה עזרה להגיע לאנשהו?" הוא שואל כשהוא מזמין אותה להיכנס למונית, "כן כן" היא עונה ונכנסת, "אני צריכה להספיק את קו 421 שיוצא לכיוון בית שמש, התחנה נמצאת בכמה רחובות מכאן, הוא האחרון ואני חוששת להפסיד אותו" פניה נראות נסערות, "אל תדאגי, אנחנו נגיע לשם בזמן" הוא מעביר את הרכב למצב של דרייב והם יוצאים לדרך. כשהוא לבסוף נעצר קרוב לתחנה היא מבינה שאין לה כסף מזומן "האם אתה יכול לקבל ביט אשראי או פייבוקס?" היא שואלת אחרי חיטוטים מרובים בתיק שלה אחר כסף מזומן, "אני מצטער אני מקבל רק מזומן, אבל חכי רגע האוטובוס שלך פה הוא תכף עוזב את התחנה" הוא לא מחכה שתגיב אלא יוצא לעצור בשבילה את האוטובוס שלא יברח, הנהג והוא מתווכחים מספר דקות, שי מנצלת את זה כדי לצלם את מספר המונית שלו, "בואי מהר" הוא צועק לה, היא רצה לכיוון האוטובוס "תן לי את מספר הטלפון שלך כדי שאני אוכל לשלם לך על הנסיעה", "תרשמי -050-455-5111, ועכשיו תעלי לפני שהוא יוצא", "תודה רבה" היא אומרת כשהוא מתרחק משם, היא עולה על האוטובוס והוא יוצא לדרכו. באוטובוס שי מתמקמת בנוחות וחושבת לחייג אל הנהג כדי לשמור אותו אצלה, היא מחייגת אל המספר שכתבה לה, אך הוא מועבר לתא קולי, היא מנסה שוב ובקט בצד השני עונה לה קול עבה "במה אני יכול לעזור לך?", היא שמחה לשמוע שמישהו ענה על אף שתחושת הבטן שלה אמרה לה שזה לא הקול של נהג המונית "הסעת אותי כרגע לקו 421 במונית שלך, ככה שרק רציתי לוודא שזה המספר שלך" היא אומרת מחכה שהוא יאשר, "אני לא יודע במה מדובר גברתי אבל אני חושב שהתבלבלת במספר אני לא נהג מונית, לילה טוב" הקו ניתק. היא מבינה כעת שאין לה דרך להגיע אל נהג המונית, אבל היא נזכרת בתמונה של המונית שהיא צילמה והיא מחליטה בינה לבין עצמה שמחר היא תחפש אותו בכל דרך אפשרית כדי לשלם לו על היום.....