סרפנט מבקר - בלי ספוילרים

המושכת בחוטים 8/10

תקציר: לואי תמיד ידע שהוא שונה.
הוא ואימו מדברים בשפה שאף אחד לא מבין, חוגגים חגים שאיש לא מכיר, ומכל הילדים בכיתה – רק הוא איבד את אבא שלו בפיצוץ מסתורי.
הוא תמיד ידע שהוא שונה, אבל הוא לא ידע עד כמה.
מפגש מפתיע עם דרקון חושף את כל הסודות שאימו שמרה מפניו כל השנים.
הוא בכלל לא נולד כאן, בעולם הזה. הוא בכלל לא אנושי. לואי נועד להיות חבר במסדר הנפילים, ארגון עתיק וקסום ששומר על האיזון העדין בין הטבע ובין הגזע הדרואידי. כפי שהיה גם אביו.
האם לואי יסכים לחזור לעולם שבו נולד וללמוד בבית ספר מכושף? האם ימצא את שאר הנפילים הצעירים? האם יצליח להציל את אביו?
ההחלטה שלו תשנה את חייו – ואת גורל המסדר כולו. 

עלילה: 6/10
כרגיל לבקר את העלילה הוא החלק הכי קשה לעשות בלי ספוילרים. אני כן חייב להגיד שבתור ספר בודד העלילה של המושכת בחוטים לא כלכך מחזיקה, אבל יש סיבה שמתוכננים עוד ספרים בסדרה. בסך הכל העלילה לא כלכך מרגשת בפני עצמה, יש קצת כל מה שחשבת היה לא נכון בהתחלה שאני דווקא די אוהב, אבל יותר על זה בבניית עולם.

בניית עולם: 7/10
היה לי קצת קשה לגשת לבניית עולם של ההתחלה פה. הפרמיס הראשוני של ילד שגדל עם שפה שלא קיימת היה לי די מוזר (מצד שני גם נורא הגיוני שתהיה להם שפה נפרדת, קשה לי להחליט מה אני חושב על החלק הזה). בעניין אחר יש בעולם של המושכת החוטים כמה טרופים די נפוצים כמו עולם סודי (שאני די אוהב), בית ספר לקסם הוגוורטס סטייל כזה עם בתים (רק שלושה בתים הפעם, למה אין בית אוויר אופיר? מה את מסתירה מאיתנו?). אלה לא הרעיונות הכי מקוריים אבל הם מבוצעים די טוב והמקוריות מתה רשמית בשנת שלוש לספירה.
אז בואו נדבר על קסם. הקסם יסודני די קלאסי. שכמו שאמרתי יותר פעמים משאפשר לספור קצת קשה לעשות מקורי ומעניין, אבל הביצוע של אופיר ממש לא רע והיסודות לא נוקשים מדי אלא נפרשים לכל מיני תחומים קשורים שאני די אוהב. באופן כללי העולם די קלאסי ודי טוב. בעניין של מקוריות אני חייב לציין את הדת/ סיפור בריאה, שמרגיש די ייחודי אבל לספר עליו יותר כבר נהיה ספוילר. (אבל אני לעולם לא אסלח לך על קליפסו, עשית פה פשע נוראי אופיר)

דמויות: 7/10
אין לי כלכך מה להגיד על הדמויות של המושכת בחוטים למען האמת. הדמויות ממש לא רעות, הייתי מתלונן יותר על הבחנה בין דמויות אם לא היה זוג תאומים שהרעיון שלו הוא שקשה להבדיל בניהם למרות שהם שונים והעובדה שאלה ילדים וילדים מאוד מושפעים מהחבורה שלהם (לגמרי לא כמו מתבגרים כמובן). המבוגרים קצת יותר מובחנים אבל קצת הרגשתי שיש בניהן דעה אחת ואחרים שפשוט טועים לגמרי ומהר מאוד צריכים להיכנע למה שהצודק חושב. לדעתי גם כשמישהו מודה שהאחר צודק צריכה להישאר קצת התנגדות ברמה רגשית. כן הרגשתי מהפאנדום (שעדיין בתהליכי התגבשות הספר ממש חדש) שיש אהבה לדמויות מסויימות (ג'ינג'י מסוים למשל) אז אולי זה יותר עניין אישי.

כתיבה: 8/10
אופיר כותבת ברמה שדי הפתיעה אותי. התיאורים יפים והדיאלוג זורם. כן יש לי כמה נקודות למחשבה. סינדרום הסופר הישראלי (זה מונח עכשיו) כן נמצא, גם אם פחות מבספרים ישראליים אחרים, לפעמים הניסוחים ספרותיים מדי לטעמי, (עוד על זה מתישהו בטיפים לכתיבה). רוב הדמויות לא אמורות להשתמש בשפה גבוהה ובטח לא דמויות צעירות. למרות זאת הכתיבה מעולה וזה גם מה שגרם לי לקנות את הספר. נקודה אחרונה שמחרפנת את המוח הקטנוני שלי זה השימוש במילה דרואידים כלכך הרבה, את רובם אפשר להחליף במילה אנשים או בני אדם, אני יודע שאלה בעיקרון שני גזעים נפרדים אבל אני חושב שאם הסיפור קורה בשפה דרואידית יהיה הוגן לתרגם דרואידים לבני אדם (ובני אנוש לגזע שלנו).

ציון סופי: 8/10
נהניתי מהספר הזה, כל אלמנט מתוך הארבעה האלה מתחברים בצורה מיוחדת שיוצרת ספר מקסים. העובדה שאופיר הייתה מקסימה כשקניתי אותו וגם נתנה לי הנחה הפכו אותו לאפילו יותר מהנה. אני מצפה לספר הבא.