פרק 39 ~ פאי אגוזים

228 24 117
                                    

באלי פטל

~~~

דיירי האח הגדול התאספו לעוד משימה
יומיים לאחר "תחרות הכישרונות" המייאשת.
כלומר, היה ממש נחמד להריע, לפתור תרגילים, לשיר לעשות ג'אגלינג ועוד דברים מיוחדים וכאלה אבל ברצינות, האם האח הגדול עד כדי כך חסר רעיונות? (כן, אני כן. ~ ה.כ.)
הם עוד לא קיבלו את התוצאות, מי ניצח בתחרות וזכה במשאלות?
הם לא ידעו, אבל מה שהם כן ידעו זה שזה לא אוקטביאן.
גם אם חירש היה שופט הוא לא היה נותן לאוקטביאן לנצח.
ברצינות, האוזניים שלהם כאבו שעות אחר כך.
פסטוס, הדרקון שליאו איכשהו בנה, עמד עכשיו בחצר שלהם על הבמה, כמו קישוט גדול ודי לא קשור אבל איכשהו משתלב מושלם בנוף שנראה מהחלון, למרות שבאותו הרגע היה ניתן רק לראות את קווי המתאר שלו בגלל החושך המוחלט ששרר בחוץ.

"שלום לכם דיירים, וברוך הבא למשימה הגדולה האחרונה שתהיה לכם לפני ההדחה הבאה.
ולפני כן, שאלה: מה הדבר שהכי אהבתם בבית הספר שלכם?"
פרסי מצמץ.
ברצינות?
משימת בית ספר?
והאח הגדול חשב שלא יעלו על זה בגלל השאלה?
הייזל התחילה לדבר, "שנאתי כל דבר בבית הספר, שאלה הבאה."
חלק מהדיירים גיכחו.
הייזל התגלה כבת אדם מתוקה שתמיד תעזור לא משנה מה, אבל כשמעצבנים אותה היא כנראה אחד האנשים הכי ביצ'יים ביקום, עם הקאמבאקים (יענו קטילות אבל לא רציתי שזה ישמע כאילו ילדה בכיתה א כתבה את זה ~ה.כ) הכי טובים שיש.

"אוקיי," האח השתתק והייזל חייכה במתיקות כמעט מרושעת.
"אז כמו שאני מניח שחלקכם הבנתם המשימה, שתתחיל מחר החל מ7 בבוקר, היא משימת בית ספר."
כל הדיירים נאנחו חוץ מאנבת ופרנק, שחייכו ברוגע מהול בהתרגשות.
"אתם צריכים ללכת לישון עכשיו, אם לא תקומו בזמן מחר יהיו לזה השלכות מחמירות."
עוד אנחה קולקטיבית, וכולם הלכו למיטות.

~~~

"היי, ניקו?" וויל לחש שעה אחר כך, מקווה לשם שינוי ששחור השיער ער
"ממ?" ניקו ענה, מופתע שוויל ער
וויל היה אדם של בוקר, הוא אף פעם לא נשאר ער אחרי אחד עשרה.
"או, אז אתה ער" וויל חייך בחושך "מה ציפית?" ניקו אמר ו-וויל צחקק בשקט
"אבל למה אתה ער?" שאל ניקו בתימהון
"מחשבות" אמר וויל, נימה של עצב נשמעת בקולו
"הו..." את זה ניקו לגמרי יכל להבין "טוב, אז אתה לגמרי מוזמן לדבר איתי בכל פעם שאתה לא נרדם" הוא ניסה לשבור קצת את המתח שנוצר שוב "אני נרדם במקומות לא מוכרים רק אחרי כמה שעות טובות"
הוא לא ישן בכלל עד שהשמש זורחת, אבל וויל לא צריך לדעת את זה.
הלילה זה הזמן שלו.
לא לשמוע צעקות כל שנייה, לא להיות חרד על אחותו, על החיים שהשאיר בעולם שבחוץ ולא לקבל פקודות ולעשות דברים מפגרים רק כי זאת משימה.

הם המשיכו לדבר עוד קצת, ממשיכים שיחות קודמות עד שוויל אמר בשקט "טוב, אני חושב שאני עומד להרדם עכשיו. לילה טוב ניקו, חלומות נעימים"
ניקו חייך בעל כורחו ולחש בחזרה "לילה טוב וויל."
הבלונדיני המלאכי טהור מידי לעולם הזה, הוא נאנח בשקט.

האח הגדול פרסי ג'קסוןWhere stories live. Discover now