~ סופי ~
החזיונות החלו יום לאחר בריחתו של קיף, בכולם מככבת אותה נערה בעלת השיער השחור. היא לא יודעת מי הנערה, או מה הם החזיונות.
אבל הם קיימים.
ואין לדעת איך הם משפיעים על המלחמה בערים העבודות.
~ הדר ~
עשרים תרופות ממרלין, ואף אחת מהן לא גורמת לחלומ...
דם נזל מהחתך בבטנו של הנער הבלונדיני, הוא התהפך בקרבו והשתעל ללא הפסקה.
זה היה אולי החזיון הרביעי שקשור לפציעה, שני לילות קודם ציפיתי בו נחתך מהסכין - איכשהו עדיין לא הגעתי לחלק בו אני מבינה מי הוא או למה יש לי חזיונות עליו.
החזיונות התחילו בלילה שהסולטן אראגון הכריז על הכתרתה של יסמין למלכת אגרבה - התעוררתי מחזיון על נערה בעלת שיער חום הזוחלת במנהרה צרה, למזלי מרלין ישן לידי.
אבל אף אחת מהתרופות שנתן לי לא עזרו, אפילו שקלתי להשתמש ב״תרופות״ של בלה.
התעוררתי מהשינה עד הרגשתי שמישהו מנער אותי מצד לצד, פקחתי את עיני ונוכחתי לגלות את הפרצוף של בלה במרחק שני סנטימטרים מהפנים שלי.
״עוד חיזיון?״ היא שאלה בקול מעורפל. תהיתי אם היא גנבה בחזרה את אספקת הסמים שלה מצ׳רלס, אבל הוא השמיד אותם מיידית.
הנהנתי תוך כדי פיהוק. ״כן, הבלונדי הגיע שוב.״ התמקמתי בדרגש שלי. ״אנחנו כבר קרובים לאגרבה?״ ״אני מעריכה שנגיע עוד שעה,״ היא ניחשה ופינתה לי מקום.
אני, מרלין, צ׳רלס ובלה נסענו במרכבה אל ההכתרה באגרבה. בעוד מאי ורובין נוסעים באיזו עגלה גנובה, הם עדיין לא הסכימו להצעת החנינה של מרלין.
״נו באמת- ״ עמדתי להתלונן על הנסיעה הארוכה במדבר, אך המרכבה קפצה ואני ובלה נפלנו מהדרגשים.
קמתי בקשיחות בחזרה לעמידה. ״מה זה היה?...״ מלמלתי, בדרך כלל אנשים או חיות לא קופצים בדרכם של מרכבות, לפחות לא כשמדובר בי.
שמעתי את קולו של צ׳רלס מסנן קללה מקדימה, וזוג רגליים שנחתו על החול בקפיצה ממושב הנהגים והתקדמו אלינו.
דלת המרכבה נפתחה, מרלין - שנהג במרכבה עם צ׳רלס מקדימה - עמד בפתח, משקפי הכסף שלו בהקו. אני תמיד מתפלאת מחדש אם הוא רציני או לא.
״את בסדר?״ הוא שאל. ״ואל תשקרי.״ החמצתי פנים. ״שיקרתי לך פעם אחת בנושא הזה, ואני בסדר - רק לא מבינה מי האדיוט שיקפוץ מול מרכבה נוסעת.״ רטנתי.
״סליחה? אף אחד לא שואל לשלומי?״ צחקקה בלה, מסיבה לא מובנת, כמעט על בטוח היא השיגה כמה מהסמים בחזרה.
מרלין פתח את הדלת לרווחה, כך שאני ובלה ירדנו מהמרכבה אל המדבר הפתוח. מחוץ למרכבה היה חם, נורמלי בהתחשב שנמצאנו במדבר.
רוח קלה נשבה והעיפה עליי חול, כל כך חבל שהשמלה הכחולה שהשגתי להכתרה תתלכלך... למרות שמי אני שאתלונן?
הלכנו לקידומת המרכבה. שני הסוסים צהלו והתנודדו, בינהם צ׳רלס עמד רכון מעל מה שפגעה בו המרכבה. זו ביתה גופה, היא לא נפגעה יותר מידי - הפגיעה שספגה אפילו לא גרמה לפצע מדמם.
״יש לך מושג מי זה?״ שאלתי בשקט והתכופפתי כדי להביט בגופה מקרוב, היא היתה הפוכה על הבטן ומכוסה בברדס שחור. ניחשתי שהיא של נער צעיר.
צ׳רלס נד בראשו כמסמן לא. ״בקושי ראיתי אותו,זה היה כמעט כאילו הוא הופיע מהאוויר מול המרכבה.״ הוא פנה להביט בי, בבלה ובמרלין. ״הוא לא מת, רק מחוסר הכרה.״
הורדתי בעדינות את הברדס מראשו של הנער, שיער בלונדיני שנטמע על החול נחשף לאור הצהריים. גלגלתי את הגופה אל גבה כדי לראות את פניו של הנער, זיהיתי אותן מייד.
״זוכרים שספרתי לכם על החזיונות?״ קמתי מהישיבה השפופה. מרלין הביט בגופה בחשדנות, ואז בי. ״כן.״ נשכתי את שפתיי. ״הנער...״
לא הייתי צריכה לסיים את המשפט, לפי הבעתם של בלה, צ׳רלס ומרלין הם הבינו את הפואנטה.
למרבה ההפתעה, בלה דיברה ראשונה. ״אז, מה נעשה איתו עכשיו?״ היא שאלה חרישית. העפתי מבט לעבר הנער שהיה בחזיונותיו. ״יש לי רעיון..״
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
