שיט. ליבי פעם במהירות בחזי. ואיך תסבירי את זה, רובי?
לא ידעתי שהוא מכיר אותי, את השם שלי. חלקנו כמה שיעורים משותפים, אבל בחיים לא דיברתי איתו או אפילו החלפתי מבט.
"צוטטת לנו?" הוא שאל ברוגע ואיפוק אך עיניו החומות עם פסי הזהב הבזיקו בעצבנות. יש בו משהו ששידר...עוצמה, נוכחות גדולה. כמה מקצוות שיערו נצבעו בזהב מהלפידים שזרחו מעליו. יכולתי להבחין בכמה חבורות על פניו,
דם חצי יבש הכתים אל הלחי והגבה שלו, וחולצתו הלבנה מקומטת, ונראה שכמה כפתורים היו חסרים. "אני... אני לא..." גמגמתי. נשמתי עמוק וניסיתי להחזיר את השליטה על פי. רציתי להסביר לו את המצב, שלא רציתי לשמוע את השיחה הפרטית שלו ושל אחיו. הוא בא להשיב אך פתאום קול נשמע מאחוריו. "דמבלדור מבקש שתגיע למשרד שלו במיידיות, מאלק." קולו החד והצורם של פרופסור סנייפ נשמע מאחוריו.
וינס הוציא אוויר באיטיות והסתכל לעברי פעם נוספת כדי להבהיר שעוד נמשיך את השיחה הזאת בעתיד, הנהנתי פעם אחת להסכמה ומבלי לומר מילה נוספת הסתובב והלך. מזל, הוא בטח היה מאשים אותי במציצנות.
"ומה את עושה מחוץ למעונות, העלמה לוקס?" פרופסור סנייפ פתאום שאל. גלימתו השחורה מאפילה על פניו העגמומיות. לסנייפ כבר יהיה קל יותר לתרץ בהסברים, במהלך השנים תמיד היה לי תירוץ הגיוני מוכן בכיס בשביל ההופעות המפתיעות שלו, כשהוא הופיע משום מקום בדיוק שעשיתי משהו שכנראה לא הייתי צריכה.
"פרופסור סלגהורן ביקש ממני לשים מבחנות במעבדה." אמרתי בביטחון.
"ובכן, מיס לוקס, והיכן המבחנות?"
"הן כבר שם, אני בדיוק חוזרת." חשבתי במהירות.
"המעבדה בכיוון ההפוך." הוא קבע בחשדנות, מנסה להכשיל אותי.
"המעבדה של השנה הראשונה כמובן, אתה יודע איך הם, תמיד חייבים אקסטרה של מבחנות." צחקקתי בעצבנות. אני עלובה.
השיחה הזאת חייבת להיגמר.
"לילה טוב, פרופסור סנייפ." אמרתי במהירות והסתובבתי על רגליי, בורחת במהירות בחזרה למעונות, כמעט רצה.
אם הוא ישאל את פרופסור סלגהורן לגבי המבחנות כנראה אהיה בבעיה, אך עם זה אתמודד בבואו הזמן.
מסדרונות הוגוורטס היו שקטים ורגועים בשעה הזאת, רק קול נעליי נשמע על רצפת העץ המבריקה.
זאת לא הייתה פתיחת שנה אידאלית, מריבה שכנראה תוביל לסילוק של שני תלמידים, שלאחד מהם לא הגיע בכלל לסולק מבית הספר, שבסך הכל מילא את חובתו כאח גדול.
ילדות בהוגוורטס היא דבר שקשה להסביר במילים, לא הכרתי את כל הילדים בשכבה שלי, אבל גדלתי איתם. צברתי איתם זכרונות, קיבלתי אינספור השראות וחוויות. לא הכרתי כמעט את וינסנט מאלק, ידעתי עליו רק מה שכולם יודעים.
YOU ARE READING
במסדרות הוגוורטס 1
Romanceרובי לוקס (Ruby Locks), תלמידה מבית רייבנקלו עם שיער שחור כעורב, מבלה את רוב ימיה עם האף קבור בין הספרים. היא ידועה בחדות שלה, האינטליגנציה והחוכמה חסרת הגבולות. היא דעתנית וחסרת סבלנות, והדבר היחידי שכנראה יותר גבוה מממוצע הלימודים שלה הוא האגו. כש...
