סולאנג'לו- וואנשוטים (מתורגם)

"יום ההולדת הכי טוב אי פעם"

ביאנקה ומייקל פתחו את דלת חדר השינה בחריקה קלה. הם נכנסו על קצות אצבעותיהם לחדר השינה של אבותיהם, נזהרים לא לעשות עוד רעש.

וויל שכב ישן על בטנו, נוחר. זרועו הושלכה על גופו הישן של ניקו, שהיה שרוע על צדו של המיטה. חרוז ריר ניגר מפיו.

ביאנקה קירבה את אחיה. מייקל ריחף מעל ניקו.

ביאנקה נתנה את הספירה על אצבעותיה. 3...2...1...

"יום הולדת שמח אבא!"

וויל התעורר בנחירה, וניקו התעורר. הוא נבהל כשעיניו נפתחו וכל מה שראה היה של מייקל.

"ווא-" רטן וויל.

ניקו התיישב בעצבנות ושפשף את השינה מעיניו. "הו, תודה חבר'ה."

"יום הולדת...שמח!" קראה ביאנקה וקפצה על המיטה. כשהיא נחתה, הברך שלה פגעה ישירות במפשעה של ניקו. היא חיבקה אותו.

ניקו נאנק. "תודה מתוקה."

"אתה בסדר?" ויל לחש.

ניקו הנהן, דמעות בעיניו. "כן. נהדר."

"אתה בוכה, אבא?" שאלה ביאנקה, בוחנת את פניו. "עשינו משהו לא בסדר?"

ניקו הניד בראשו. "לא, ביא. אני פשוט... כל כך מתרגש... שתעשו את זה בשבילי ביום ההולדת שלי. אלו דמעות של שמחה. תודה."

ביאנקה חייכה, שתי שיניה הקדמיות חסרות. "יש לנו עוד תוכניות. אבא אמר שיום ההולדת הזה היה מיוחד במיוחד, כי זה השלושים שלך."

"שניכם בהחלט הפכתם את זה למיוחד." ניקו התכווץ-חייך.

"אנחנו יכולים להביא לך ארוחת בוקר למיטה?"

"את יודעת שאסור לך לגעת בתנור."

"התכוונו להכין לך דגני בוקר."

" "אז כן."

ביאנקה תפסה את פרק כף היד של אחיה ומשכה אותו מהחדר.

ניקו נאנק ולבסוף הכפיל את עצמו. "לכל הרוחות. אמא של האדס, הכאב המזוין הזה."

וויל שפשף את גבו. "שם, שם."

ניקו נאנק. "אוף."

"תזכיר לי ללבוש רצועת ג'וק ביום ההולדת שלי."

"אוףףףף."

"התחלה קשה, הא?"

"הם מתכוונים לטוב." אמר ניקו והתיישב בחזרה לאט. "הם לא יהיו כאלה חמודים וקטנים לנצח. לעזאזל, אני בן שלושים עכשיו. הזמן טס".

"זקן קטן שלי." וויל נישק את שערו של ניקו. "אני אנסה לוודא שהילדים לא ייצרו יותר מדי כאוס. אתה פשוט נהנה ביום ההולדת שלך, בסדר?"

"תודה, מותק."

"אולי אתה ואני נוכל לחגוג הלילה, אה?" וויל משך את ניקו קרוב ונשק לכתפו. "רק אתה ואני... אחרי שהילדים הולכים לישון..."

ביאנקה ומייקל רעמו במעלה המדרגות, וניקו דחף את וויל.

ביאנקה החזיקה שני כרטיסים נוצצים בידיה. "הבאנו לך את המתנות שלך מאיתנו!"

מייקל הלך בעקבות אחותו באיטיות, מנסה לא לשפוך את קערת הדגנים כמעט על גדותיה.

וויל קם לקחת את הקערה מבנו כדי שלא יצטרך לקרצף חלב מהשטיח.

ניקו חייך שוב. "כל זה בשבילי?!"

שני ילדי די סולאס הנהנו.

הוא טפח על המיטה לידו. שני הילדים זחלו למיטה עם אבותיהם.

ביאנקה נתנה לניקו את הקלפים. "הנוצץ הוא ממני. השרבוט-שרבוט הוא ממייקל."

וויל צקצק בלשונו. "ביאנקה, תהיי נחמדה."

"מִצטַעֵרת." ביאנקה הצביעה על הנוצץ. "אבא, קרא את זה."

"אני הולך לקרוא את הראשון של אחיך מכיוון שהוא על העליונה." ניקו פתח אותו. הוא קרא את העפרון המבולגן של מייקל, אבל הוא ראה בבירור את ההודעה. אני אוהב אותך אבא.

"אוו, גם אני אוהב אותך." ניקו נישק את מצחו של מייקל.

"עשה את שלי! תעשה את שלי!" ביאנקה טפחה בטירוף על הכרטיס שלה.

"בסדר. בסדר." ניקו פתח את הכרטיס וקרא אותו. החיוך שלו המשיך לגדול. "הוספת איטלקית."

"אתה תמיד אומר את זה לי ולמייקל. אבא עזר לי לאיית את זה."

ניקו קרא את המילים שוב ושוב. טי אמו.

"יש לי את הילדים הכי טובים אי פעם." הוא תפס את שניהם ומשך אותם לחיבוק, מנשק את ראשיהם.

"יום הולדת שמח, אבא." מייקל מלמל.

"יום הולדת שמח, אבא." ביאנקה התכרבלה קרוב יותר אל ניקו.

וויל הצטרף לחיבוק. "יום הולדת שמח, ניקס."

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הערת המתרגמת: הכותב/ת בעצם כתב/ה את זה ביום ההולדת של ניקו אבל זה לא היום ההולדת של ניקו אז נעמיד פנים שזה.

הערת הכותב/ת: יום הולדת שמח ניקו אני חייב את ההצלחה שלי לך ולהומואיות שלך