♠ וואנשוטס ♠

💔

(בעיקרון זה פריקה.... אבל זה הרגיש לי כמו וואנשוט אז למה לא לפרסם גם פה)

----------------------

כבר ככ קשה לי

אני לא יכולה

ביום אני בסדר.

צוחקת, שמחה

אבל בלילה ,במיטה....

מנסה להירדם , אבל לא מצליחה לישון

והדמעות באות

בחוסר שליטה ואין היגיון

הרי לא קרה כלום,

לפני שניה הכל היה טוב

אז איך פתאום הלב שלי לא מצליח לקום?

והבכי ממשיך. לא נרגע

והראש עובד. מחשבה ועוד מחשבה.

המחשבות, לא נותנות מנוחה.

שורטות, מכאיבות , לא מרחמות אפילו שניה.

ואני מנסה להיות חזקה,

בשביל החברים,המשפחה.

ואני רוצה רק פעם אחת להרגיש בסדר,

להיות מוגנת, אהובה.

אבל כבר ככ קשה לי

אני לא יכולה.

הגוף רועד, הראש מסתובב

והבכי לשניה לא מפסיק וחושב.

ומה תעשה?

לאף אחד לא אכפת. אף אחד לא ישמע.

אף אחד לא יבין עד כמה כואב לך.

הרי אפילו אתה לא מבין,

לא יודע מה נסגר,

לא יודע למה הלב שלך שוב ושוב נשבר.

אז הלוואי שהכל יפסיק, שהכל יגמר,

שהעולם לשניה פשוט יעצר.

שיתן לי הפסקה קטנה.

מלחשוב ולהרגיש

זה מפחיד, זה מלחיץ

אבל אני רוצה.

אני צריכה.

שניה מנוחה , שניה רגועה.

מכל מה שיש לי. מכל מה שרע.

וכבר ככ קשה לי

אני לא יכולה

להרגיש ככה, זה פשוט נורא.

ואף אחד לא יודע,

אף אחד לא יבין

שהגוף והלב שלי שבורים לרסיסים.

שהכל צלקות. מבפנים, מבחוץ

ושהכל כואב והכל לחוץ

כבר ככ קשה לי

אני לא יכולה.

אני רק מחכה שהכל יגמר

ואני באמת אהיה שמחה.