התעוררתי בבוקר לפרצוף שהבהיל אותי, הפרצוף של אימי.
היא זרקה עליי משום מקום שמלה חדשה ונעליים קטנות .
"מה לעזזל קורה פה" חשבתי לעצמי
ואז אמא אמרה משהו והוציאה אותי מהמחשבות שלי .
אמרה "קלואי קדימה תתארגני זה יום הולדת 17 שלך האורחים עוד מעט באים למסיבה"מסיבה! צעקתי והיא ענתה לי בתמורה "כן טיפשונת מסיבה כל האורחים בדרך תתארגני" וירדה
אוף עוד פעם להעמיד פנים אני שונאת מסיבות אני מעדיפה להתאמן בחרבות בלי שאימי תדע
אמרתי לעצמיואז שמעתי צעקות מהמטבח אלה היו ההורים שלי, ההורים שלי לא מסתדרים אף פעם, הם לא רבים לידי אבל כשהם כן רבים זה רק שהם חושבים שאני לא שומעת אותם.
התארגנתי בהנחה הייתי עצובה שלא אוכל להתאמן בחרבות ולרכוב על סוסים בלי שאימי יודעת אבל במקום זה יש את הדבר השנוא עליי-מסיבה.
המשך יבוא...
YOU ARE READING
החיים של נערה כמוני
Historical Fictionאני קלאי אני בת 17 וההיפך הגמור ממה שמצפים ממני ומהנשים להיות...