ערסי פוטר והאבן שהוא יזרוק עליך בשבת

ספר שני חלק רביעי: יש קופים בתוך הקירות

שנתו השנייה של הארי בבית הספר התחילה בצורה חזקה בקטע מטומטם כמעט כמו שנה א' הבאה עלינו לטובה.
הוא הפך למחפש הצעיר ביותר בהיסטוריה של הוגוורטס עוד פעם, הקים טבעת הברחות של גוג'ואים מתפוצצים, נתן כיף לרון, והיה אח יקר 10/10 אול אראונד מה שנקרא.
אם יש דבר אחד שלא הלך חלק כמו שהארי רצה, אלה היו הלימודים, כמובן.

"זה רק אני, או שהתגוננות מפני כוחות האופל קצת סארס השנה?"
"בואנה רון תאמין לי, הוצאתי לי את המחשבות מהפה," אמר הארי בעודו יורה לחשים על השדוניות שעופפו ברחבי החדר.
"בדיוק ככה, ילדים!" קרא גלינדרוי לוהרט, המלשן התורן. "לחש שיתוק בסיסי יעשה את העב-אחח!" הוא קרא כשהארי בטעות דקר אותו בצד עם החרב של גריפינדור בתום לב.
"בואנה הארי, אפילו בלי להתכוון אתה דוקר מלשינים."
"באמאשלי."
"אין לך אמא."
הארי ורון הסתכלו אחד על השני רגע ארוך.
"אתה אח יקר, אתה," אמר הארי בחיוך.

ריח פרחוני הסיח את דעתו של הארי, והוא הסתובב בדיוק בזמן לראות רעמת שיער ג'ינג'ית עוברת בדלת הכיתה . זאת הייתה ג'יני, האחות הקטנה שרון מכר בשביל לקנות באקוגן קוסמים.
"רון, רון! מצאתי יומן מגניב שכותב לך חזרה הודעות."
הארי הסתכלו על ג'יני ואז אחד על השני רגע ארוך.
"אתה אח יקר, אתה", אמר הארי בחיוך.

"מצחיק שקראתם לה ג'יני כי היא ג'ינג'ית," אמר הארי בארוחת הבוקר של יום המחרת ומזג  לעצמו מנה ככה של פנקייק בית מלון.
"הארי, אני בטוחה שהייתה להם סיבה שונה לקרוא לה ככה," אמרה הרמיוני בזמן שנחתה מולה מיינת הדואר היומית שלה.
"התגעגעתי אלייך, הרמיוני. את אחות שלי את," אמר הארי ונתן לה כיף ככה משהו מתלבש ככה טוב אתם מכירים את הרעיון.
"האמת היא שפשוט נגמרו להורים שלי הרעיונות לשמות. יש גבול לכמה אפשר להמציא," אמר רון.
"הרי יש אותי, ביל, צ'רלי, פרסי, צחי, בן בון, אבוטבול, פרד, ג'ורג', חזי, גבי 2, מנחם הקטן, שמואל א', מוטי קיוסק, שמואל ב', בינג בונג, הווארד-"
דבריו של רון נקטעו באחת כשהארי ברח לשירותים למה הוא הרגיש את הפנקייק עושה קאמבק מהכיוון הלא נכון.

הארי שוטט בין גרמי המדרגות וחיפש שירותים שהם לא השירותי בנות בקומה 2. מירטל המלעונה הביאה לו את הסעיף בפעם האחרונה, הוא חשב לעצמו. אם הוא היה רוצה שישפריצו עליו מים מהניאגרה כל פעם שהוא דופק ישיבה הוא היה הולך למימדיון.

"ילדים ודם, אני הולך לאכול ילדים, ודם," אמר הקול בתוך הקיר.
"דה פאק?! צא לי מהקיר יא מנייק," ביקש הארי.
"מממממ, ילדודס. יאמ יאמ יאמ, ילדודס."
"אני אתקשר למשטרת ההגירה יא עולה חדש יא בלאי יא מז**** יא נרקומן יא גמור יא שפוט יא נקניק."
"אני מריח דם... אני מריח דם!"
בשלב הזה הארי כבר רץ המדרגות אחושרמוטה אבל בצורה מאוד גברית וסטרייטית. הוא לא פחד מקולות צמאי דם בקירות, הם פשוט הזכירו לו את הבית יותר מדי. בקצה המדרגות נגלה לעיניו של הארי מחזה לא צפוי. החתולה של פילץ', גברת נור אל-עחמר ריחפה באוויר, קפואה, ועל הקיר לידה כיתוב "חדר הסודות נפתח" בדם. קבוצה גדולה של תלמידים התחילה להצטבר מסביב למדרגות.
"בטח הארי עשה את זה!" קרא בילי אפטון.
"זיבי אם אני עשיתי את זה, זה בטח היה אחד מהאנטישמים האלה בסלית'רין." הארי תפס את רון והרמיוני, ולקח אותם הצידה לסיעור.
"מי אתה חושב שזה באמת היה, הארי?"
"באמת פתחו את חדר הסודות? הוא בכלל קיים?"
"מי זה הדפקט שהפליל אותך? הוא טיפש?"
"תקשיבו לי טוב," סינן הארי בכעס. "שינסו להפליל אותי עד מחר מצדי. אתם השותפים שלי, וימות העולם אנחנו נמצא את הבנזונה שעשה את זה. סגור?"
הרמיוני ורון הנהנו, גורמים להארי לחייך חיוך חסר הומור.
"הוא רוצה לפתוח את חדר הסודות, המניאק?" אמר הארי.
אנחנו נפתח את אחותו."