בכל שעות יום רגילות אני מטיילת ברחבי המדינה, מדברת עם עוברים ושבים. החברות שלי הן מעטות למרות שרבים יאמרו שהם מכירים אותי. האהבה האמיתית שלי היא לשבת על שפת נחלים או על שפת האוקיינוס, ולשתוק. להאזין לשירה הטבעית, להנות מהטוב הקיים סביב. הבריאה העוטפת וחובקת כמו שאף יציר אלוהי אינו יכול.
מידי פעם אני גם אוהבת לכתוב. אבל רק לפעמים. לרוב המוסיקה הטבעית היא באוזניי.
את רוב מרצי אני מכווינה לשיטות לשיפור וייעול המדינה.
לא שאני מדינאית גדולה אבל העניין בעורקי שכֵן מיועדת אני בחשאיות רבה לשליט העתידי. אני שונאת את זה. רוצה להינשא מתוך אהבה בלבד.
אגב, אני מחבבת את השליט העתידי והוא חבר יקר, אך לא אהוב; ושנינו מכירים בזאת. למרות שאין הוא מפספס הזדמנות לפלרטט איתי וללעוג לחלומי הערטילאי.
אני מאמינה שהוא יתגשם.
בכל מקרה היום יצאתי כביכול יום, העוזרת שלי אָמַלִייָה משתרכת מאחורי. היא שונאת את הטיולים שלי והיתה מעדיפה שנישאר בבית, לעסוק בתחום בו הפעולה ׳ללכת׳ אינה קיימת הרבה. לפעמים אני משאירה אותה בבית רק בשביל לא לשמוע את התלונות השקטות שלה.
התחלתי את הטיול היומי וברגע שהתחלתי לשוחח עם ראשון אשר נתקלתי בו בדרך, הרגשתי משהו שונה.
לא ידעתי מה בדיוק.
השפה העיצורית בה דיבר, הרוך הלא מוסבר, האהבה בה הריע בתוכו לנוכח הגוף שלי. ׳מוזר׳ חשבתי, אך לא ייחסתי הרבה חשיבות לדבר והמשכתי הלאה.
ככל שהמשכתי בטיול כך גברה תחושת המוזרות בתוכי.
לא הבנתי מה קורה.
הגעתי למקום שנקרא ׳המעגל׳, כמן כיכר גדולה עם חלקות יער קטנות, במה במרכז והרבה מקומות ישיבה לכל האורך והרוחב. טוב נו זו כיכר ענקית והיא משמשת כמובן איך לא, למפגשי איש ואישה אשר רוצים להתגפף ׳בסתר׳, להופעות, ולכל רכילות אשר מסתובבת לה ברחובות. אני יודעת זה לא מאוד מתוחכם. אבל כבר אמרתי לפני כן, אין תחכום ביופי חיצוני. הוא פשוט קיים. ואצלנו משתמשים בו בברוטליות.
בכל אופן. הגעתי למקום ושם התחלתי להבין מה קורה.
ראיתי מרחוק דיוקנאות, וסביבן התקהלות. התקרבתי בשביל לראות טוב יותר, שכן למרות שהראיה שלי מרחוק היא משהו מיוחד אני נוטה לא לסמוך רק עליה ותמיד להפעיל עוד חושים.
נעצרתי בהלם עוד לפני שהגעתי.
משהו בדיוקנאות ובציורים עליהם גרם לי לעצור.
ראיתי אותי. באופן הכי מזעזע שיכולתי להיות.
עירומה חובקת בזרועי את השליט העתידי.
׳כמובן שאין אלה תמונות אמיתיות׳ חשבתי לעצמי.
מישהו חומד לצאן.
המשכתי להתקרב וראיתי את התמונה הגדולה. שלא היתה יפה יותר.
משהו בציורים הללו היה מאוד מבייש. או לפחות כך הרגשתי.
כאילו נדרשתי להיטמע בכוח לתוכם. הרגשתי שאיבה פנימה. לא טבעית.
'יש בהם כוח מיסטי׳ קבעתי.
כשהגעתי למעגל, האנשים שהיו שם החלו להריע. זיהו אותי מהר מאוד.
שמעתי קול של השתנקות מאחורי, הסתובבתי וראיתי את אמלִייָה פותחת את פייה בהלם. אינה מסוגלת להוציא מילה.
״אז מה את אומרת?״ סובבתי את ראשי בחדות אל חברתי רוֹמָאנֵסָה שהגיחה משום מקום כמנהגה.
קבענו להיפגש מראש באותו המקום.
הבטתי בה, שערה זוהר בשמש החזקה של שעות הבוקר המאוחרות, ארוך ומעט מתולתל בצבע שחור עם פסים אפורים שאותם הדגישה בצמות, פניה צרות וארוכות, עורה צח למראֶה בצבע חלבי, שפתיים מלאות בצבע ורדרד טבעי שפתה התחתונה מלאה אך במעט מהעליונה, גופה ארוך וגמיש למראה, חזה בגודל בינוני מידה B , ועיניה שלדעתי היו הכי יפות אצלה, בצבע שחור עמוק ונגיעות סגול מנצנץ. הן מנצנצות בשעשוע. תמיד. בכל שנות ההיכרות שלנו היא היתה גאה ונוהגת במעט זילזול כלפי החיים סביבה, כמן המציאה לעצמה מנטרה שאומרת ״היי הכי בולטת ובכל אשר נוגע בך נהגי בצחוק משווע״. עד כה עובד לה נהדר. מעולם לא ראיתיה נעלבת או בוכה, הדרמה שבחייה זו הדרמה שהיא בוחרת שתהיה.
למדתי ממנה רבות. עם היותה כזאת מעולם לא ראיתיה פוגעת במישהו בכוונת תחילה, טובה היא בתוכה ורוב התנהגותה היא משחק הנועד לשעשע את מוחה החד.
חברתי היא בת למשפחת תָאלֻום. כמעט המשפחה הכי חזקה, הם נמצאים במקום השלישי. המשפחה שלי במקום השני. שתי דרגות מתחת למושל. שתיים כיוון שבמקום הראשון יש את המושל ואת משפחת הכלה המיועדת לו. כמובן שאין יודעים מי היא (למרות שבחדרי חדרים נקבע שאני אהיה האישה), בכל שנה עורכים את אותה תהלוכה מטופשת שאני כל כך מתעבת, במיוחד בשביל אותה מטרה. למרות שאף היותנו קרובות למשפחת המושל אין אנו יודעות מי היא אותה אחת. אין אחד שיודע מלבד המושל עצמו. והוא מוציא ומשתף את ההודעה בזמנו שלו ובדרכו.
כמובן אין אני נותנת לעניין כוח רב שכן לא זאת מהות החיבור בינינו, למרות שאנחנו מכירות עוד מגיל צעיר ורוב השנים גדלנו יחד, שכן כאשר אתן בנות למשפחות החזקות בעיר אין הרבה פשוטי עם אשר מורשים להיות סביב, אם בכלל.
המקום והזמן היחיד בו מורשים פשוטי העם להיות בחברת המשפחות הן אותם אירועים מטופשים.
בעצם יש עוד אבל כרגע מחשבתי קטועה שכן ההלם לנוכח הגיליונות פועם בעורקיי.
YOU ARE READING
To be or not
Viễn tưởngבינתיים אין הרבה מה לומר. מקווה שתאהבו את הסיפור ותתחברו למילים שלי. סיפור מקורי, כל הזכויות שמורות לי. אוהבת 😻 ותודה לי על הכריכה החדשה והמהממת שטרחתי ליצור✨✨✨✨ Im in love💖💖
