קולגיום 1 - הנכשלת

פרק 1

נ.מ. טמרה

אחד מכם מת, אחד מכם ימות, אחד מכם יכשל

טמרה הזדקפה בבהלה במיטה, ליבה הולם בחוזקה. היא התעוררה מסיוט. מאותו סיוט. באצבעות רועדות נטלה טמרה את הטלפון שלה, שנח על השידה לצד התמונה שלה מתנשקת עם קאל.

היא שלחה הודעה לקאל, "אתה ער?". טמרה ידעה שאין טעם לשלוח לקאל הודעה. הוא בטח ישן עכשיו מתכרבל עם השמידו אחרי יום של בילויים עם ארון. טמרה נאנחה. היא היתה רוצה לבלות איתם את הקיץ, אבל ההורים שלה טענו שהיא והם צריכים קצת זמן משפחה רק איתם ועם קימייה ורייבן. ארון היה עם קאל, גם כי [טמרה ניחשה] שהוא ריחם על קאל שיהיה לבד, וכי זה היה מוזר אם ארון, - שכולם היו בטוחים שהוא אלכס - היה מתארח קיץ שלם בבית שגרה בו קימייה. צמרמורת עברה בטמרה כשחשבה על כך שארון הוא אלכס, מה שהזכיר לטמרה את הסיוט שלה.

טמרה מתחה את עצמה עד שחצי גופה היה מחוץ למיטה, ולחצה על מתג האור. האור ששצף את החדר עוור אותה זמנית, וטמרה הכניסה את ראשה אל מתחת לשמיכה. "בוקר טוב" הקפיץ אותה מהמיטה בבהלה הקול המזמרר של ריבן אחותה הנבלעת. "רייבן!!" קראה טמרה בכעס והוציאה את ראשה מהשמיכה, עיניה מצומצמות כנגד האור ואחותה שגיצים ולהבות אש עפו סביבה תמידית, "כבר אמרתי לך, אל תיכנסי לחדר ככה!!". רייבן חייכה חיוך קטן וענתה, "את ערה במילא, זה לא משנה".

טמרה נאנקה, ויצאה ממיטתה. רייבן הבהבה ונעלמה בקול פצפוץ של עץ בוער שהלחיץ קצת את טמרה. טמרה ניגשה אל ארונה, לקחת לעצמה בגדים, ואז קול 'דינג' מילא את חלל חדרה, טמרה הסתובבה ולקחה לידה את הטלפון. כשפתחה אותו ראתה שקאל ענה לה. "טמרה?" כעבור שנייה הופיעה מתחת לאותה הודעה עוד הודעה, "למה את ערה??". טמרה הקלידה לקאל תשובה, "ולמה אתה ער???".

היו כמה דקות של שקט ולבסוף קפצו שתי הודעות חדשות וריצדו על המסך. "מחשבות" "על מוגרי". "מוגרי?" מלמלה טמרה לעצמה בתמיהה. השם היה נשמע לה מוכר מאיפה שהוא. לקח לטמרה כמה שניות להיזכר שקאל לא נוכח עמה בחדר, ולכן השיבה בהודעה זהה לתגובתה הראשונית. "הוא אמ... אני, כאילו, אני הראשון-הראשון, המקורי שכאילו, את יודעת..." השיב לה קאל בהודעה קולית כמעט מיד. "אה" היא כתבה, לא בדיוק יודעת מה היא צריכה להגיב.

"מה איתך?" קפצה מולה ההודעה הבאה שלו. "סיוט, סתם משהו דבילי, עזוב" התחמקה טמרה. טמרה בהתה עוד דקה שתיים בטלפון, היו כל-כך הרבה דברים שטמרה רצתה לומר לקאל, אבל היא רצתה לומר לו אותם ישירות בפנים. לא דרך הטלפון. לבסוף היא שלחה לו "לילה טוב" ואימוג'י לב. קאל השיב לה בהודעה זהה. טמרה כיבתה את הטלפון והחזירה אותו למקומו על השידה. עיניה נתקלו בתמונה שלה עם קאל. טמרה לקחה את התמונה ושיחקה בה בידיה. לבסוף טמרה הסתכלה בלאות חושים חושבת על קאל. הוא לא היה אדם נאה, הרגל שלו גם לא תרמה הרבה לתדמיתו המכובדת. אך כל הדברים האלו גרמו לה רק לחבב אותו יותר. הצליעה שלו, העיניים האפורות, הרצון לבריחה מצרות, ה"קאליות" שלו. טמרה ניחשה שאם היתה יוצרת היתה מצליחה בקלות רבה לראות את נשמתו של חברה.

לבסוף טמרה שמטה את התמונה חזרה למקומה, קמה והתלבשה באיטיות.

קודם כל, מה אתם אומרים על חמשת היסודות??? עכשיו, מה דעתכם על הפרק??? אני יודע שאת הספר הראשון שלי [הזקן הצעיר] אני כבר לא כותב אבל בספר הזה אני אתמיד. אני רוצה לעשות העלאות קבועות, משהו כמו פרק לשבועיים אבל לא מבטיח. ואם יש לכם דברים לשיפור או רעיונות להמשך תאמרו לי