סיפורים למגירה

אקרא לך שלי

ובכן, זה קטע שהשתתף בתחרות שהייתה לפני איזה שבוע או שבועיים, לא בווטפאד.

מיותר לציין שהפסדתי, אבל ציינתי את זה בכל זאת. 

הוא מבוסס על השיר ill call you mean של גירל אין רד

(המשפט שלמעלה מסודר נכון מבחינת כיוונים? נדמה לי שלא)

ייתכן שהיה אפשר לפרסם אותו כבר קודם.

זה לא ככ משנה.

___

אני יושבת במושב האחורי, ואתה יושב מקדימה, נוהג.

החלון פתוח, והרוח עוברת בשערך הקצר, פורעת אותו.

אני מוציאה את היד מחוץ לחלון בקול צחוק, נהנת ממשב האוויר הקריר של תחילת הסתיו.

את הקיץ בילינו יחדיו, יושבים על גבעה שהייתה ירוקה כמו עיינך, מחייכים, צוחקים אל תוך הלילה.

הכל תמיד הרגיש כמו חלום.

המכונית מאיצה, ואני מביטה בך, נאבדת במחשבותיי.

קרא לי שלך, ואקרא לך שלי.

אני יודעת שכבר הייתי במקום הזה, אבל המכונית מהירה כל כך ואתה יפה כל כך, והמחשבה נשכחת מראשי.

קרא לי שלך, ואקרא לך שלי.

אבל הדבר הזה טוב מכדי להיות אמיתי,

אני מרגישה כמו בחלום בהקיץ.

אבל תמיד, תקרא לי שלך, ואקרא לך שלי.

ימים גשומים וחלומות רעים וגם שוקו חם וחיבוק אוהב.

הסתיו מתקדם והימים נעשים אפורים,

בזמן שאנחנו נוסעים כל כך מהר אל קצה האופק.

הימים נעשים רעים, ואתה נשאר.

הראה לי שאתה יכול להחזיק אותי בבטחה, גם בימים שבהם אני לא יכולה להחזיק אותך.

הראה לי, תחזיק אותי, בבקשה.

תישאר, ותראה לי שלא תעזוב.

אל תעזוב, בבקשה.

אם תקרא לי שלך, אוכל לקרוא לך שלי.

כבר הייתי במצב הזה, ולא הלכת.

אז אקרא לך שלי, ותיקרא לי שלך.

אוכל לקרוא לך שלי,

בזמן שהמכונית מאיצה אל האופק, עוד יותר רחוק.

והסתיו נגמר, ונשארת.

תקרא לי שלך, ואקרא לך שלי.

ואנחנו שותים תה חם למול השקיעה, כשחורף מופיע, ואנחנו נתמכים זה בזה, עד שהקיץ יפציע.

עד שתהיה שוב גבעה, ושוב ניסע במכונית, שבנתיים נהייתה שחוקה.

עד שהירוק יגיע, ויתאים לעיינך, ועד שהכל ירגיש כמו חלום בהקיץ.

אקרא לך שלי, כל הזמן הזה.

ואתה תקרא לי שלך.

___

אם אתם מכירים את השיר, אתם יכולים לראות לא הייתי יצירתית בכלל.

אבל אני אוהבת את הסיפור הזה:)
הוא מאוד פואתי ושירי והפעם זאת לאו דווקא אשמתי, זה כי הוא מבוסס על שיר!!