עונה 1, פרק 1: המשפחה הגדולה על המסך הקטן
לוס אנג'לס, קליפורניה, 2006 אחוזת משפחת קרדשיאן -- ערב רגוע
אני לא האמנתי שזה יקרה שוב. רוב הזמן, אני עוקב אחרי אנשים בוגדים בבני הזוג שלהם, או כאלה שמרמים את השותפים העסקיים שלהם. עבודה שקטה, ברוב המקרים. אין דרמות גדולות, רק הבטים ומעקבים. אבל הפעם, המקרה הזה היה שונה. שום דבר לא הכין אותי לכך. זה התחיל עם שיחת טלפון שהעירה אותי מוקדם בבוקר, הרבה לפני שהייתי מוכן.
"אתה עוקב אחרי ה-קרדשיאנים עכשיו," אמר הקול מהצד השני של הקו. לא הייתה לו שמץ של סבלנות.
"מי מדבר?" שאלתי בניסיון להבין מה הולך פה.
===
"זה לא חשוב עכשיו. אנחנו צריכים עין עליהם. על איך הם מתנהלים, איך הכסף נכנס. תסתכל מקרוב, תבין לבד למה."
כבר בתחילת השיחה, משהו לא הרגיש לי נכון. שיחות כאלה מגיעות עם הרבה כסף, וזה בהחלט היה מקרה כזה. אבל המשימה? מעקב אחרי משפחת קרדשיאן? למה שמישהו ירצה לעקוב אחריהם? הם הרי מול המצלמות כל הזמן, מה כבר אפשר לגלות עליהם שלא נחשף?
הקול בצד השני השאיר אותי עם תחושה כבדה. הוא לא סיפר לי הרבה, אבל כשההעברה הכספית נחתה בחשבון שלי כמה דקות אחר כך, ידעתי שיש כאן משהו מעבר.
השלב הראשון היה פשוט. הייתי צריך להבין איך הכל עובד מבפנים. לראות איך קים, קלואי, קורטני וכל השאר מתנהלים ביום יום. עבודה נראית רגילה - מעקב אחרי חיים נוצצים. אבל הדברים לא נראו כל כך רגילים מקרוב. כשראיתי את קים בפעם הראשונה, היה ברור שהיא יודעת בדיוק איך הכל עובד. הכל מסודר לה, הכל מתוזמן. היא שולטת בכל פרט קטן, כאילו יש לה ראייה חדה על כל דבר שקורה סביבה.
זה היה הבוקר הראשון שלי במעקב. פגישה בבית הקפה המפואר בלב בברלי הילס. קים נכנסה כמו רוח סערה, יושבת במהירות ומתחילה סדרת שיחות עם עורכי דין, מפיקים, וסוכנים. הייתי צריך לשבת קרוב ולהבין איך היא מנהלת את העניינים. הדברים זרמו חלק, יותר מדי חלק. הייתה אווירה של שליטה מוחלטת, כאילו העולם הוא במה אחת גדולה שקוראת את התסריט שלה.
אבל מה שהכי הטריד אותי היה שיחה אחת קצרה, בין קים לבין אחת מהמפיקות שלה. משהו בשיחה הזאת לא ישב טוב. הדמות שמול קים דיברה בשקט, כמעט בחשש, כמו מישהי שיודעת שהיא מדברת על נושאים שלא היו צריכים לצאת החוצה.
"זה עובר חלק?" שאלה קים, נשענת קדימה כאילו שום דבר אחר לא מעניין אותה כרגע.
"כן, אבל התנועות בכספים... הן לא תמיד נראות טוב. הם מתחילים לשים לב, קים."
"הם? מי זה 'הם'?" קולה של קים נשמע קר וחד. "הבקרים. הם לא מבינים איך זה קורה כל כך מהר."
באותו רגע, ידעתי שאני מתחיל לגעת במשהו עמוק יותר ממה שציפיתי. הדברים החלו להסתבך. למה מדובר על 'בקרים'? מה זו מערכת הכספים שנראית כל כך 'חלקה'? יש כאן יותר מהפשוט.
===
לאחר המפגש, המשכתי לעקוב אחרי המשפחה. קלואי וקורטני נראו פחות מעורבות בהתרחשויות הגדולות, אבל גם הן החזיקו כוח גדול. קלואי הייתה השוברת את הקרח, ההומוריסטית, אבל משהו אצלה לא ישב טוב. היו לה פגישות עם אנשים מהצד, פגישות חשאיות בלב לוס אנג'לס. קורטני נראתה מרוחקת יותר, תמיד מחפשת דרך להתרחק מהמשפחה הגדולה, כאילו יש לה חיים אחרים שאותם היא מעדיפה לשמור לעצמה.
באחד הימים, עקבתי אחרי קלואי לאירוע עסקי גדול של השקת מוצר חדש שלה. המוזיקה הרועשת, האורות המסנוורים, והאנשים הנוצצים -- כל אלו נראו כמו אירוע ריאליטי רגיל. אבל מאחורי הקלעים, שמעתי שיחות שבכלל לא התאימו למקום הזה. "צריך להתחיל להוציא חלק מהתמונות מהתוכנית, אנחנו לא יכולים לתת להם לראות את כל מה שקורה," אמרה אחת המפיקות.
מישהו לא רוצה שהעולם יראה את התמונה המלאה.
בכל פעם שחזרתי למשרדי, בדקתי שוב ושוב את מה שלמדתי. השיחות המסתוריות, העקיבות הכספיות, הפגישות החשאיות. משהו לא היה במקום. מה שאני הבנתי היה רק חלק קטן מהפאזל. דברים שלא היו אמורים לצאת החוצה - הוסתרו במודע.
התחלתי לחשוב שיש כאן מנגנון נסתר מאחורי כל זה. כוח שמזריק כסף לתוך התוכנית, שאף אחד לא מודע לו. ומה שהכי הפחיד אותי זה שאפילו המשפחה עצמה לא מבינה את זה לגמרי. הם אולי פרצוף המותג, אבל יש מישהו או משהו שמפעיל את הכל.
הפרק הראשון של החקירה שלי רק התחיל, ואני כבר מוצא את עצמי נסחף עמוק לתוך מציאות שאני לא בטוח שאני מוכן לה. המקרה הזה היה רחוק מכל מעקב רגיל. הכסף, הכוח, הסודיות -- כל אלו הם רק חלקים קטנים של משהו הרבה יותר גדול. אבל מה זה בדיוק? מה הם מנסים להסתיר? ולמה?
המשפחה אולי לא יודעת, אבל אני מתחיל לגלות את הצללים שמסתתרים מאחוריהם.
עונה 1, פרק 2: צללים וחשיפות
בוורלי הילס, קליפורניה, 2006 בית קפה קטן בצד המערבי של העיר -- לילה שקט
ימים חלפו מאז הפגישה ההיא בבית הקפה. ניסיתי להבין את התמונה הגדולה, אבל בכל פעם שנראה שהצלחתי לחבר משהו, הופיעה פיסה חדשה ששינתה את כל מה שחשבתי. קים הייתה העוגן. תמיד במרכז העניינים, אבל בדרך מסוימת, גם תמיד מחוץ למעגל. זה היה כאילו יש לה שתי פרסונות -- האחת שכולם מכירים, והשנייה שמופיעה רק כשהאורות כבים.
באותו לילה, כשישבתי בבית הקפה הקטן והמתנתי, הרגשתי את הלב שלי
===
דופק במהירות. היה לי רמז קטן שאולי יוביל אותי לשלב הבא. משהו שקלואי אמרה, כמעט בהיסח דעת. "היא לא מדברת על זה, אבל יש מישהו שמושך בחוטים," אמרה במהלך אחת השיחות שלה עם חברתה.
מישהו מושך בחוטים? האם מדובר במישהו שנמצא מעל קים? ההיגיון אמר שאין סיכוי. אבל כשמדובר במשפחת קרדשיאן, ההיגיון כבר מזמן לא משחק תפקיד. הבחנתי בדמות המתקרבת לבית הקפה, גבוהה, לבושה שחור. זה היה הוא -- האיש שקיבל את הכינוי "המפיק" בתיק שלי. אותו מפיק שהופיע בכל מקום שבו קים הייתה, אבל אף פעם לא הופיע מול המצלמות.
