פתאום זה צץ
פתאום זה בא
פתאום הדמעות
באמצע הלילה
הכל חשוך ורק אני שומעת
את השקט שאוכל אותי
את הפחדים שמחלחלים עמוק לתוכי
פתאום זה בא
פתאום זה צץ
פתאום דמעות על הכרית
אני אפילו לא זוכרת מה חלמתי
אני רק זוכרת את העיניים
את היד התפוסה שלי
ואת הפחד המשתק
אני רק זוכרת איך פחדתי
כמה פחדתי
מלראות את הדם הזה שוב
מלהרגיש את העיניים האלה עליי שוב
מלשמוע את הצרחות שאני שומעת רק בראשי
מלטעום שוב פעם את מה שרוצה לצאת ממני
מלהריח שוב פעם את הריח הנקי הזה של הבית חולים
מלהיות שם שוב
פחד מלחזור
פחד מלחלום
ואז שואלים למה יש לי כחול מתחת לעיניים
מי ירצה לישון עם חלומות כאלה
YOU ARE READING
366 פואמות ללב שלומד מחדש
Poetryהיי אנשים , המטרה שלי לשנה הזאת זה לכתוב כל יום פואמה אחת , במידה ולא אכתוב אז אני אכתוב כפול יום אחרי. מי שיקח חלק במסע הזה אני מאוד מעריכה תודה רבה. לא לשכוח להרים את הראש שתמיד מעל המים בכדי לא לטבוע ולפספס את היופי בעולם יש טריגרים בספר כמו הפ...
