המערב של ווילו : אבק ורצון

פרק 2-החטיפה

הלילה תמיד היה שקט אצלנו בעיירה אך בחודשים האחרונים חשש שרר את האזור , השריף נהג להבטיח בכל אספת עיירה "הכל יהיה בסדר אתם מוגנים" אבל זה לא הרגיש ככה לאף אחד.
משפחות שלמות שהיו הולכות למסעדה כמעט כל יום כבר בקושי מגיעים אנשים ובעיקר ילדים בגילי נעדרים, אף אחד לא יודע מה עלה בגורלם וכנראה שלעולם לא ידעו .
קמתי באמצע הלילה לרעש מוזר זה היה רעש של שבירת חפצים אבל מה או מי שובר כל כך הרבה חפצים אחרי רדת הלילה ? לאחר דקה או שניים קיילי גם התעוררה ואחרי שלוש דקות ריי בא ביחד עם חברה שלו ג'יי וסטיבן שבהה ובהה בקיילי והיא הביטה והביטה בו זה בהחלט היה מביך, ריי יצא החוצה והחזיק חרב בידו ולפני שיצא לחש לחברה שלו "אני כבר חוזר תשארי פה, אוהב אותך" היא הייתה נראת מודאגת מאוד והיה אפשר להבין אותה, אני ישבתי וקראתי ספר על המזרון שלי ואז ישב לידי ג'יי "מורדות ורציניות אה.. ספר טוב" הוא אמר "כן..." עניתי לו תוך כדי קריאה "שרת ממש יפה היום את כתבת את השיר ?" הוא שאל והינהנתי לחיוב "יפה, יפה" הוא ענה הרגשתי שהוא לא הרגיש כל כך בנוח,עוד ועוד דברים נשברו והיה קולות של חיכוך בין חרבות זה התחיל להעיק ואפילו להלחיץ ,רק רציתי לתפוס את החרב שהייתה בפינת החדר ולבדוק מה קורה שם אך הדלת הייתה שמורה היטב היטב על ידי קיילי וסטיבן ואם אני אעמוד במצב המביך הזה אני עלולה לפגוע במישהו "מלחיץ כל הרעשים האלה"
אמר ג'יי "כן..." עניתי לו , תוך כדי קריאה בזמן שאני מנסה להתעלם מהרעשים החזקים.
אך לפתע שרר שקט מוחלט חברה של ריי כמעט התעלפה על ידיה של אחיה סטיבן, היה רעש של איש עולה במדרגות הפחד התחיל לחלחל פנימה האיש עבר בחדר השינה ונתקל בפעמון שבכניסה לחדר אני הנחתי שהוא סורק את החדרים הוא נכנס לסלון לפי הרעש של המרצפה הלא מתוקנת וזה אומר שהחדר האחרון שנשאר לו זה החדר עבודה - החדר שאנחנו נמצאים בו.
הוא התקדם צעד צעד בנשימות כבדות לעבר הדלת קיילי וסטיבן חסמו את הדלת בגופם, סטיבן ביקש על ידי סימון עם הידיים מג'יי שיעביר לו את החרב שנמצאת בפינת החדר והוא זרק לו בזריקה מושלמת וסטיבן תפס את החרב בתפיסה מושלמת קיילי סימנה לג'יי לכסות לי את העיינים אך חסמתי אותו עם היד על ידי הצלפה עם הספר על פרק כף ידו וקיילי גילגלה עיינים לכיווני, נשמעו קולות דפיקה בדלת וחברה של ריי עמדה לקרוס מרוב חשש סימנת לה לשבת לידי והיא התחילה להתעסק לי בשיער ולנסות לעשות לי צמה - שנאתי את זה , אני שונאת שנוגעים לי בשיער אבל כל דבר בשביל שהיא תירגע קצת ,לאט לאט הדפיקות נפסקו והיה שקט אך הוא לא סתם שקט הוא השקט שלפני הסערה,
קולות ניסיונות פריצה לחדר החלו והפעם גם אני נכנסתי ללחץ קיילי וסטיבן החזיקו חזק כיכולתם אפשרית את הדלת.
עד שהוא הצליח להיכנס הוא היה נראה בערך בגילו של ריי הוא הסתכל על כולם שהביטו בו מפוחדים עד התהום, סטיבן חיבק את קיילי ,חברה של ריי חיבקה את אחיה ג'יי ואני, אני חיבקתי את הספר שלי לא שהיה לי משהו אחר היה לו עיינים ירוקות ושיער שחור ובנוסף לזה היה לו שותף לפשע שעלה במדרגות והחזיק בריי שהיה חבול ופצוע בידו הימנית קשור לחבל בידיו ובפיו הוא הלך הלוך ושוב בכניסה לחדר לאט לאט אך בטוח בעצמו "כמה טוב לראות אתכם גבירותיי ורבותיי, ברשותכם אני רוצה לשחק איתכם משחק מכירים את המשחק אנד דן דינו ?" שאל הפולש והינהנו לחיוב בפחד "אויש אל תהיו כאלה מפוחדים אתם יכולים לקרוא לי רוח המדבר" אם לא הייתי מפחדת כל כך הייתי כנראה צוחקת לו בפרצוף אבל הזמן לא כזה שצריך להתפקע בו מצחוק "מוכנים?" שאל ואף אחד לא הגיב הוא קירב את חוד החרב שלו לקיילי וכולם הינהנו לחיוב המשחק התחיל מקיילי נגמר בריי ואז חזר על עצמו "אנד דן דינו" וכיוון את חוד חרבו לקיילי לסטיבן ולג'יי לפי סדר המילים "סוף על הקטינו" חוד החרב כוון אל חברה של ריי אני וריי "סוף על הקטי קטו" זה בהחלט היה אחד המשחקים המפחידים שבהם שיחקתי, כל פעם שסיים משפט מהשיר היה נשמע כאילו גורלו של מישהו נחרץ
"אליק בליק בום" המשחק המשיך לאט לאט בצורה מפחידה ביותר אך הייתי עייפה ותשושה ונפלתי לשינה קצרה.
רוח המדבר העיר אותי "הגענו למספרים כדי שתספיקי להיפרד ממי שיעלם היום" אמר והעלה חיוך מרושע על פניו "אחת" הצביע עם חרבו על קיילי "שתיים" על סטיבן "שלוש" על ג'יי והקצה של החרב היה קרוב מאוד לגרונו "ארבע" חברה של ריי שהחרב כמעט ונגעה בה ראיתי איך שריי סבל מלראות אותה פוחדת "חמש" והחרב ליטפה את אזור צווארי השמאלי "שש" ריי אך החרב לא התקרבה אליו "שבע" זה היה אצל קיילי והיא הרגישה קלות את החרב הקרה והרגישה הקלה שזה עבר אותה "שמונה" הסתכל עליו סטיבן מביט בו בעיינים מלאות בנקמה "את יכולה להחליף איתי מקום ? אני רוצה להיות ליד ריי" שאלה חברה של ריי והינהנתי "תשע" החרב סילפה בעדינות את צווארו של ג'יי "ועשר" החרב עצרה בכיווני "בת כמה את ?" הוא לחש לכיווני "14" אמרתי בלחש "בוגרת" אמר ונתן לי אגרוף ידידותי לכתף "אני אצטרך שתקשיבי לכל מה שנאמר לך וזה לא יגמר ברע" אמר והראה את חרבו "את לא אמורה לפחד ממנה כל עוד את מקשיבה לחוקים" הוא הוסיף, הוא ושותפו ליוו אותי למטה רוח המדבר מאחורה ושותפו לפשע מקדימה הבטתי מבט אחרון בשארית המשפחה שנותרה לי אך רוח המדבר הראה לי את החרב שלו והסתובבתי ישר בוכה, דמעה אחר דמעה כל דמעה כואבת יותר מהשנייה באותו הרגע אפשר להגיד שאיבדתי הכל.
הושיבו אותי בכרכרה מעץ היה לה גגון לבן רוח המדבר ושותפו לפשע ישבו מקדימה הם קשרו אותי בחבל כמו שקשרו את ריי זה היה עניין של חמש דקות עד שאיבדתי הכרה ונרדמתי לשינה שלוקחת אותי עד ללא נודע שרדוף רק בפחד וחשש.
***
השעה הייתה בשעות הבוקר המוקדמות של הזריחה זה היה מראה מרהיב אך הסיבות היו שליליות יצאנו מהכרכרה,והיה קר במיוחד רעדתי מקור המשכנו ללכת עד הזריחה המלאה שם פגשו אותם שתי נשים בערך בגילם שדיברו אליי כאילו אני חפץ שלהם "עקרב ואני נותנים לכם הזדמנות לקבל גוזל הדבר היחיד שאתן צריכות זה רק לתת את הגוזל שלנו בחזרה ולא נפתח בקרב" אמר רוח המדבר "היא צייתנית?" שאלה אחת הנשים "כל עוד את מראה לה שיפוד" אמר רוח המדבר "העקרב יקח את הגוזל בזמן שאתה נשאר כאן מטפל בה עד שתיהיה מספיק צייתנית גם בלי השיפוד " אמרה האישה שדיברה קודם "יש לנו עסק ?" אמר רוח המדבר והושיט את ידו ולחצו ידיים לאישה והאישה שהייתה שקטה פנתה לכיווני "מעכשיו את הרכוש שלנו" היא לחשה לי באוזן והראתה לי חרב ונחרדתי לראות שמהיום המטרה שלי היא לשרוד בשבי.

זה הפרק השני אם אהבתם את הסיפור אל תשכחו לשתף את הסיפור ולהצביע (נראה לי שזה הולך ככה הקטע הזה, פעם ראשונה שאני כותבת ספר בווטפאד בלי ערוץ ווצאפ נפרד 🫣😅) תגיבו עם האהבתם עד עכשיו 🎀

ליידי זואי הייתה כאן ניפגש בפרק השלישי ☺️