Age 15
"קומי!"
צעקתו של קרייז נשמעה ולטחר מכן הוא משך בשיערי.
"קדימה הבוס אוצה לראות אותך."
"אני לא מרגישה טוב היום."
"תגידי את זה לבוס."
אמר ומשך אותי לעמידה.
קרייז המשיך לאחוז בשיערי ולהוביל אותי לג'קסון.
"הייתי לבושה בבגדים קצרים ומעופשים שלט נתנו הרבה מקום לדמיון.
"תפתח את הדלת."
קולו של קרייז נשמע גורם לי לחזור למציאות.
הדלת נפתחה וקרייז זרק אותי לבפנים כאילו הייתי שקית זבל.
"תודה קרייז."
קולו המבחיל של ג'קסון נשמע מעליי.
"מתי שתיצטרך בוס."
קרייז השיב לו.
"אז אנחנו אחרי העונש, והשאלה שלי היא, האם תפסיקי להתנגד לי? או שתמשיכי להלחם?"
"קודם כל, תעיף את המבט המסריח שלך מהתחת שלי. שתיים, היית מת שאי פעם אסכים לשכב עם בן אדם כמוך."
אמרתי והתרוממתי על רגליי.
הייתי עוד לבושה בדמלתי הכחולה מהיום בו נחטפתי, לפניי ארבעה חודשים בידיוק.
"חבל מאוד, את רק מפילה את עצמך מותק."
אמר ועטף את גרוני בידיו.
"אל תיגע בי חתיכת סוטה זקן ושקרן!"
"במכתבים שלנו זה הדבר האחרון שהפריעה לך."
אמר ומישש את גופי בידיו.
"במכתבים שלנו הצגת את עצמך כגבר בן עשרים וארבע בשם לואיסו."
כן, מסתבר שהסטוקר שהציג את עצמו כ"מגן" "צעיר" "חכם" "אוהב" בסוף התגלה כג'קסון, גבר בן אבעים ושלוש מקומט ומסריח מסמים ואלכוהול.
"בוס!"
קרייז התפרץ לחדרו של ג'קסון מה שגרם לו לשחרר אותי ולהזעיף פנים לעברו של קרייז.
"יש התקפה על הבית, הקרטל תוקפים הם גילו שלקחת אותה."
"פאק! תחביא אותה!"
"שלא ימצאו אותה קרייז."
"כן בוס."
קרייז אמר ומדך אותי אליו.
"איי זה מכאיב לי!"
צעקתי וניסיתי להשתחרר ממגעו.
"תשתקי חתי-"
"היי! תשחרר אותה!"
"על גופתי."
קרייז אמר והצמיד אותי אליו.
"תשחרר אותה חתיכת זבל, או שהמוות של יהיה איטי וכואב כמו של אחיך."
"היית פאקינג מ-"
יריה קטעה את קרייז. הוא שחרר אותי ואחז בידו בכאב.
"היי ילדונת, את יכולה לבוא אליי?"
"לא! אל תיגע בי! אל תתקרב אלי!"
"זה בסדר ילדונת, לא אפגע בך. אני קאיו, אני מכיר את לואיסו."
"לואיסו לא אמיתי! זה היה ג'קסון כל הזמן הזה."
אמרתי בטון מסגיר ומבטו הפך לתוהה.
"זה מה שהבן זונה הגרמני אמר לך? לואיסו חי ונושם."
"אל תקשיבי לו! הוא משקר."
קרייז אמר בזמן שהגברים שתקפו את הבית, מכוונים אליו אקדח.
"אל תקשיבי לו! זה שקר ריאנה, הוא משקר."
קאיו אמר והושיט לי את ידו.
"אני מכיר אותך, לואיסו היה פוקד עליי לשמור עלייך כל יום. הייתי עוקב אחרייך שעות ולפעמים גם ימים ולילות."
"זה קריפי."
"אני יודע. אבל את חייבת להאמין לי."
"קדימה אדריאנה אני מבטיחשלא אעשה לך כלום."
"קאי אולי כדאי שתיקח אותה מכן."
אחד הגברים אמר והצמיד את אקדחו לרקתו של קרייז.
"אם אני מת, היא מתה יחד איתי."
קרייז אמר וזרק לראשי מוט ברזל ולאחר מכן היריה נשמעה.
"פאק, אדריאנה!"
ראייתי נעשתה שחורה והרגשתי קושי עצום בנשימה.
"היי אל תעצמי עיניים ילדונת, אומנם המכה חמורה אבל אפשר לטפל בך."
"אדריאנה! את שומעת אותי ילדה?"
"מה קרה לה?"
קול עמוק וגברי נשמע באוזניי אך לא הצלחתי לראות במי מדובר.
"הבן זונה זרק עליה מוט ברזל."
קאיו אמר והלחץ נשמע בקולו.
"פאק! חתיכת בן של זונה."
זה הוא? זה לואיסו?
"היי אדריאנה את שומעת אותי?"
"לואיסו?"
"כן פורסלנה זה אני, לואיסו."
"אני לא יכולה להחזיק יותר."
אמרתי וסגרתי את עיניי.
"אדריאנה! תפתחי את העיניים!"
זעקתו נשמעה לפניי שאוזניי כבר לא הצליחו לשמוע.
לעזאזל אני בדרך לגן עדן?
YOU ARE READING
𝒫ℴ𝓇𝒸ℯ𝓁𝓁𝒶𝓃𝒶.
General Fiction"אהבנו עמוק אהבנו פתוח אבל הכי בטוח זה מרחוק." ~רבות הדרכים-דניאל סלומון~ "טרגדיה" "לא! אתה לא הייתה שם! אתה לא היית איתי!" "שנאה" אני שונאת את זה שאני לא יכולה חשנוא אותך." "ואהבה" אני צריכה אותך לואיסו אני אוהבת אותך." טריגרים: 1) חט...
