גאיה בת השש עשרה- כיתה יא
"גאיה תלבשי מעיל, יהיה לך קר." אימי מזכירה לי תוך כדי שאני נוגסת בטוסט החם שיצא כרגע מהטוסטר.
"לא יהיה לי קר." אני אומרת בילדותיות מסרבת ללבוש את המעיל המכוער שתקוע אצלי בארון מהחטיבה. "את סתם מגזימה."
"אל תתווכחי איתי." היא קובעת ופותחת את המקרר שולפת מתוכו את קרטון החלב, "ותפסיקי לגלגל לעברי עיינים גברת אזולאי." היא מוסיפה ואני לא מפסיקה ומגלגלת שוב את עייני במהירות.
"אני לא ילדה בת חמש יותר, אני נערה בתיכון." אני משיבה מסיימת לאכול ומפנה את הצלחת שלי לתוך הכיור. "את תהיי חולה, ואני לא מפספסת יום עבודה אחד כדי לטפל בך." היא גוערת בי.
"אבא יטפל בי." אני אומרת בחיוך, יודעת שאבא נופל לקסמים שלי בקלות, כל מה שאני צריכה זה לחייך את החיוך המתוק שלי והוא נופל שדוד לכל מה שאגיד לו, בכל זאת אני ילדה של אבא.
"איך יצאת כל כך מחוברת אליו, סחבתי אותך תשעה חודשים בבטן קמתי אלייך כשצמחו לך השיניים ובסוף המילה הראשונה שאמרת הייתה 'אבא'." היא מוזגת את החלב הקר לתוך כוס הקפה שלה וצוחקת.
"אין מה לעשות, הבנות תמיד אוהבות יותר את האבא." אני מסבירה ומתרוממת מכיסא הבר שבמטבח לעבר חדר השינה שלי לקחת את תיק בית הספר ולצאת לעבר ביתה של יולי, החברה הכי טובה שלי שגרה במרחק כמה בתים ממני.
הטלפון שלי שמונח על השידה הלבנה שליד מיטתי מתחיל לצלצל, אני מרימה אותו במהירות ושמה של יול מתנוסס על גבי המסך. בנוסף לתמונת הפדיחה, שצירפתי בכל פעם שהתקשרה.
"מה קרצייה?" אני מחליקה על המסך וממשיכה להתארגן לבית ספר לדחוף את כל המחברות הנדרשות לתוך תיק הצד של חברת 'אדידס'.
"איפה את?" קולה הקפיצי של יול נשמע בחלל החדר, תוך כדי שאני חוטפת את בקבוק הבושם האהוב עליי ומתיזה כמה שפריצים נדיבים על צווארי ובגדיי.
"אני מסדרת את התיק ויוצאת לכיוונך עוד שתי דקות אגיע." אני מסיימת לסדר את התיק במהירות, דוחפת לתא הקטן כמה מוצרי איפור ויוצאת מהחדר לא לפני שמסדרת את שיערי במראה, מוודאת שלא נראית כמו חייזר שנחת מכוכב שבתאי.
"את מייבשת אותי כבר שעה גברת אזולאי." היא רוטנת ואני רצה מהקומה העליונה למטה כמעט מועדת ונופלת על פניי, "או שאני צריכה להגיד מלכת האיחורים?"
"אויש סתמי, אנחנו לא נאחר." אני אומרת בחצי אמת ומתפללת שלא נאחר, השנה הזו היא השנה החשובה ביותר בתיכון. בלעדיה תעודת הבגרות שלי הולכת לפח ואוכל להגיד להתראות לתפקיד הצבאי שחלמתי עליו.
"אנחנו כן אם תמשיכי להתעצל ולראות את הסדרה שלך עד השעות הקטנות של הלילה." היא נוזפת בי ומעלה לשיחה את הסדרה האהובה עליי בעונת החורף, 'בנות גילמור'
