אסור לאהוב.

היא אשמה.

בלייר

״היי זונזונת!״ שמעתי את קולה של אחת מתלמידות כיתה י״ב אני כמעט בטוחה שקראו לה לואיז, והיא קוראת במסדרון, לי? השבתי לה מבט קטן נבוך ומבולבל, היא חייכה חיוך רצחני ובאה לכיווני. ״למה ראיתי אותך מתנשקת עם חבר שלי?״ היא אומרת אדומה מכעס טהור, אבל לא ידעתי על מה דיברה?,לא נישקתי אף אחד בשנים האחרונות החלטתי שאני רוצה שהנשיקה הראשונה שלי תהיה מיוחדת. ״אני לא נישקתי אף אחד.״ הטון שלי קצת רעד אבל מבטי היה רציני, כולם מסביב צפו בי. כמו שהם עושים כל הזמן ובמחשבותיי אני רק רוצה שיתעלמו  ממני. היא מתעצבנת, אני רואה את זה על פנייה. ״אז מה את אומרת על זה?!?״ היא הרימה את קולה והראתה לי תמונה של בלונדינית שמנשקת את חבר שלה, ״זאת יכלה להיות כל בלונדינית אחרת!״ אמרתי, ראו רק את השיער שלה ואת הפרצוף של חבר של לואיז. ״סליחה שהוא בוגד בך.״ אמרתי והמשכתי, ״אבל לי אין קשר לזה.״ היא בחנה אותי, הבינה שדבריי הם אכן אמת אבל לא רצתה לשחרר ונתנה לי סטירה חזקה על הלחי. ״למה עשית את זה?״ דמעות ירדו מעיניי והתחלתי לבכות. כעס הצטבר בתוכי, נבנה לאט לאט. ״כי את זונה.״ היא אמרה ואני בעטתי לה חזק בבטן וכשנפלה ארצה גם בצלעות, וגם שם לא עצרתי צעקתי עלייה והרבצתי לה בצרחות וביללות ״אף אחד לא יקרה לי זונה!״ ברגע שהיא התחילה להשתעל דם הבנתי מה עשיתי, ״שיט!״ פחד עלה בעמוד השדרה שלי מטפס ללמעלה מתפשט יותר ויותר. התחלתי לרוץ, דפקתי ספרינט מהיר וברחתי מהמסדרון, מעולם לא רבתי מכות, לא האמנתי בדרך הזאת אף פעם אבל היום החטפתי לה בענק!, וזה הגיעה לה. כשהגעתי לשער בית הספר השומר שלנו יואי עצר אותי, ״את לא יוצאת מכאן המנהל קורא לך.״ הוא הסתכל עליי עצבני ותפס את ידיי בחוזקה,״עזוב אותי!״ צעקתי עליו, אסור לו לגעת בי אפילו לא בידיים. הוא לקח אותי למשרד המנהל, כשנכנסו המנהל הסתכל עליי בפרצוף רציני, ואני בקושי הצלחתי לנשום. הדופק שלי היה מהיר כנראה מהלחץ, וגופי רעד קלות. לואיז נכנסה לחדר שניה אחריי, מלווה על ידיי חברתה ומכוסה בתחבושות גם במקומות שבהם לא נפגעה.
זאת הצגה!, השקרנית המחורבנת הזאת אני אהרוג אותה!. הסתכלתי על המנהל והוא כאילו קרא מחשבותיי סימן לי להרגע. ״שבו בבקשה בנות,״ הוא אמר והצביע על שניי כסאות עור חומים. התיישבתי וכאילו קשה לה התיישבה גם לואיז בזהירות. ״מה הלך בניכן?״ הוא שאל וקולו הדהד בחדר.
״לואיז קראה לי זונה והאשימה אותי במשהו שלא עשיתי, ניסיתי להסביר לה אבל היא נתנה לי סטירה...״ המנהל הרים יד לעצור אותי. ״ואת הגבת בצורה הזאת? את משוגעת?,״הוא שואל את זה ברצינות?, ״לא ברור שלא!״ עניתי בתחושה נבגדת, ״יש לך מזל שהם לא הגישו עלייך תלונה,״ הוא אומר ולי זה רק נשמע כאילו
דוקרים אותי בבטן. ״את מגורשת מבית הספר,״ הוא מסתכל עליי, אני מסתכלת על לואיז והיא מחייכת חיוך זעיר ונורא. ״אוקי״ אמרתי ויצאתי מהחדר, עברתי במסדרונות הארוכים, זה הרגיש כאילו לקח לי נצח לצפות מהם. הלכתי לשער הכניסה, הפעם יואי שחרר אותי החוצה. ״נתראה אף פעם!״ חייכתי ורצתי לתחנת האוטובוס הקרובה ביותר כי הבית שלי היה רחוק, ולא באלי ללכת ברגל.
האוטובוס הגיעה, סתם אוטובוס רגיל שאמור לקחת אותי הביתה למיאמי. עליתי על האוטובוס שילמתי לנהג כמובן אבל האוטובוס היה עמוס והיה מקום לשבת רק ליד איזה זקן. הוא החזיק את התנך לא תנך יהודי אלה תנך נוצרי כי לדעתי כולם כאן על האוטובוס נוצרים חוץ ממני אני יהודיה, היה נדיר לפגוש יהודים בכל מקום במיאמי וגם לא ממש אהבו אותנו כאן אבל אני חיהמעולה בעיקר כי אף אחד לא יודע שאני יהודיה, אבל השם שלי, בלייר זה שם מושלם והוא לא מסגיר את הזהות האמיתית שלי
זה היה מעולה. הלכתי והתיישבתי ליד הזקן, אני לא יהודיה חזקה, לא אכפת לי ללבוש חשוף או לקלל ולשתות אבל ההורים שלי שומרים אז לפעמים אני צריכה לצאת בלי שהם ממש יודעים, אבל זה בסדר אני אחראית ולא שותה, לפחות לא יותר מידי. הזקן הסתכל על ירכי החשופה, לא הרגשתי ממש בנוח עם כל זה אבל גם לא דאגתי יותר מדי, הסתכלתי בחלון ואמרתי בקול שקט ומתגרה ״רואה משהו שאתה אוהב?״ הזקן הסתכל עליי, ״כן, העור שלך כל כך , חלק...״ הוא אמר והעביר את ידו על ירכי, לא אהבתי את המקום שאליו זה הולך, ״כן ככה זה שאני לא זקנה ומקומטת, עכשיו קום אני צריכה לרדת מהאוטובוס זקנצ׳וק.״ חייכתי אליו הוא קם ונעמד בפתח האוטובוס כשהדלתות נפתחו, ״זוז,״ אמרתי חסרת סבלנות כבר. ״לא״ הוא רציני?, לפתע הרגשתי מישהו נעמד מאחורי, ״אדוני זוז מהדרך עכשיו,״ קול הבחור היה סמכותי, אבל אני לא צריכה את העזרה שלו. ״אני מסתדרת תודה.״ חייכתי אליו חיוך ציני ובעטתי לזקן בביצים.הוא התקפל, נאנק מכאב. חייכתי, ״אמרתי לך לזוז נכון?, לא היית צריך להישכב על הרצפה,״ התחלתי לצחוק ויצאתי מהאוטובוס, מרגישה את מבט הבחור שעמד מאחורי ממשיך לבהות בי עד שהאוטובוס נסע. ״טוב לפחות זה נגמר,״ מלמלתי לעצמי, צועדת הביתה בשביל הלבנים שלצד הרחוב, רעש נעליי מהדהד בחלל.
כשהגעתי הביתה ראיתי את אמא שלי והחבר החדש שלה תום מסתכלים עליי כועסים, ״מה?״ שאלתי אותם ואימי התחילה לצעוק, ״איזה חוצפה יש לך שאת עוד שואלת מה, את הרבצת ללואיז המסכנה, ״ תום היה נראה אפילו יותר עצבני מאימי, ״היא קראה לי זונה, זה הגיעה לה!״ צעקתי על אמא שלי בחזרה. ״עכשיו את צריכה לעבור בית ספר!, את עושה רק צרות, בגלל זה... אני ואבא שלך חשבנו...״ עצרתי אותה, ״הוא ממש לא אבא שלי!״ היא החליטה להמשיך, ״שאת עוברת לבית ספר בפלורידה, וזה סוף הדיון תתחילי לארוז.״ היא לא הביטה בי, ברגע הזה נשברה לי חתיכה קטנה מהלב. היא הייתה ממש קטנה. ״אוקי, ״ אמרתי משפילה מבט וצועדת לחדרי אני מקווה שהיא ותום יחנקו למוות.
נכנסתי לחדרי מבולגן כתמיד, הארון היה פתוח ומלא בגדים על הרצפה כל כך הרבה שבקושי ראו אותה. לקחתי את התיק הגדול שישב לי בארון והכנסתי לתוכו מגבת וורודה, מטען לטלפון, שלושה חולצות, כמה תחתונים וחזיות, וכמה חצאיות מכנסיים וגרביים. נעליים אני אשתמש במה שאני לובשת, ״אני מוכנה!״ צעקתי לאמא שלי והלכתי לכיוון הסלון, היא ותום כבר היו מוכנים, כמובן. ״אנחנו נסע לבית ספר התיכון הכי טוב שמצאנו בשבילך, את תמותי עליו!״ היא אמרה, כאילו מנסה להדחיק את הריב שהרגע היה לנו, ״אולי אני אמות בו״ מלמלתי לעצמי בשקט. הנסיעה עברה בשתיקה, לא היה לי כלום לומר לשניהם.

״הגענו״ אמא שלי אמרה במרירות ועצבנות, לקחתי את התיק שהבאתי והלכתי אחריה בשתיקה עד שנכנסנו למשרד המנהל. ״שמעתי שאת בלייר, זה נכון?״ הוא הסתכל עליי מבטו חם ומחייך, התאמתי אנרגיה, ״מודה באשמה.״ צחקקתי קצת וגם הוא, ״היי אוכל לקבל דקה לבד עם אמא שלך בלייר?״ הוא אמר, קולו נשמע כאילו הוא באמת רק בן אדם נחמד שאכפת לו ממני, אבל זה שקר. לאף אחד לא אכפת ממני. ״כן בטח״ חייכתי ויצאתי מן החדר התיישבתי על אחד הכסאות שמחוץ למשרד, אחריי כמה שניות הופיע בחור בלונדיני במסדרון, עיניו ירוקות אבל גיוון יפייפה של ירוק, הוא התיישב ליידי גופו מקרין חום, ובכללי הוא היה שרירי וגבוהה אני הייתי רק מטר שישים אבל הוא היה נראה מטר שמונים ולא טיפה פחות. ״מה בחור גדול כל כך עושה כאן מחכה יושב על הספסל?״ אמרתי, היה עליו מדיי רוגבי מלוכלכים, אני בטוחה שהוציאו אותו מאימון עכשיו. ״מה בחורה כמוך עושה כאן?״ הוא שאל אותי, ועניתי בחיוך, ״אה אני?, ההורים שלי כלומר אמא שלי והחבר החדש שלה, שונאים אותי אז הם מעיפים אותי לפנימייה כאן.״ צחקקתי כשפרצופו הקדיר, ״אה,״ הוא אמר נראה נבוך. ״עכשיו תענה לי,״ הפצרתי בו, ״המנהל קרא לי, אולי הוא רוצה שאביא לך סיור״
הוא משך בכתפיו הרחבות והסתכל עליי בפרצופו היפה עד כאב, ״אולי.״