פרק 1-חלק א

20 6 0
                                    

אם הייתי יכולה להסביר את הרגשות שעברו לי בגוף באותו הרגע, הייתי מתארת חלחלה, אימה ובלבול. החיים שלי היו שקר אחד ענק. קודם חשבתי שאני הבת של לוציוס ונרקיסה מאלפוי, אחות של דראקו. ואז מתברר לי שאומצתי כי ההורים שלי נרצחו במסעם הטוב והישר. ואז הוכח לי, למול עיניי, שהוריי פסיכופטים שרוצים להשתלט על העולם.

בנוסף לזה, אחרי חמש שנות לימוד בבית סלית'רין, המצנפת מחליטה להעביר אותי לבית גריפינדור, מעבר שלא היה פשוט וגרם לי להרגיש בודדה לכמה זמן. ואז מתברר לי שזה לא היה כי אני מתאימה לבית גריפינדור יותר מאשר לבית סלית'רין, אלא בכדי שלא ישטפו לי את המוח ויהפכו אותי לזומבי כמו את שאר הבית הישן שלי, כי אני זאת שאמורה להביס את ההורים הפסיכופטים שלי.

איך אמורים לעכל דבר כזה? מה אני בדיוק אמורה לעשות? להתעלף, לצחוק, לבכות, לרוץ בהיסטריה ברחבי בית הספר? מזל שלא הייתי צריכה להחליט, הגוף שלי עשה זאת בשבילי; הוא פשוט קפא. המוח שלי נכבה וגופי סירב לזוז. אבי פנה אליי ישירות, מול אולם מפוצץ בפרופסורים ותלמידים מכל הבתים ומכל השנים והכיתות, והייתי משוכנעת שהמטרה הייתה להשתעשע על חשבוני.

בלעתי את רוקי, לא בטוחה אם קולי יצליח לצאת, אבל ניסיתי בכל מקרה. פתחתי את פי, ידיי רועדות ונסגרות בכח, ציפורניי שורטות את כף ידי עד זוב דם. "אני לא הבת שלך." המילים הפתיעו אותי, ולפי מבטם של הזוג שעמד בראש האולם, גם אותם. הסתובבתי במהירות, מתחילה לרוץ ובורחת מהאולם הגדול. שמעתי את שמי שיצא מפיהם של כמה אנשים שסבבו אותי ועכשיו היו מאחוריי, אבל סירבתי להסתובב. זה היה יותר מדי.

אחרי כמה דקות, כשהגעתי לחדרי בבית גריפינדור, קרסתי על המיטה, דמעות זולגות על לחיי ועצב עצום משתלט עליי. ליבי כאב, כאב כזה שגרם לי להניח את ידי על צידו השמאלי של חזי ולצבוט בחוזקה את הבד הרך. "למה אני?" לחשתי, קולי הרועד מחקה את תנועותיו של גופי. "למה זה תמיד אני?" הפעם זאת הייתה צרחה, שיצאה בבת אחת והכאיבה למיתריי קולי עם כמה שהיא הייתה חזקה.

ציפיתי שמישהו יכנס לחדר, יאמר משהו שירגיע אותי, ילטף אותי ויבטיח לי שהכל יהיה בסדר. זה הרי איך שהדברים עבדו פה, גם כשרציתי להיות לבד לא עזבו אותי לנפשי. אך הפעם, להפתעתי הרבה ועם כמה שכן הייתי צריכה מישהו, אף אחד לא הגיע. לאחר דקות ארוכות -שהרגישו יותר כמו שעות- של בכי, שהתחלף בין היסטרי לעדין, נרדמתי, גופי תשוש לחלוטין מהיום המטורף שעבר עליו.

kara 3Where stories live. Discover now