באותו בוקר, השמש לא זרחה כמו ביום שלפני, או שאולי היה זה מצב רוחי שהיה פשוט מדוכדך מדי בשביל להינות ממזג האוויר הנעים? הוריי שיחררו את התלמידים מהאולם הגדול קצת אחרי שליאם הלך. כמות הגריפינדורים הגדולה הנכנסת לבית גרמה לדראקו לזנק ממקומו באי נוחות ולמהר ולצאת משם. וכך השיחה שלנו נגמרה, כשהארי מלווה אותי לחדר בדממה ומוודא שנוח לי במיטתי לפני שפרש לשלו ונרדם במהירות. אבל אני לא נרדמתי, המחשבות המטרידות סירבו לתת לראשי מנוחה, אני מניחה שהעובדה שנרדמתי מרוב תשישות מוקדם יותר גם מנעה ממני לישון. רק לאחר שהשעון בחדר השמיע את הדהוד הפעמון החמישי שלו הצלחתי סוף סוף להרדם, מה שהורה שהשעה הייתה שלוש לפנות בוקר.
פיהקתי, מתמתחת ולא ממהרת לצאת מהמיטה בשונה משאר הבקרים. הייתי צריכה לחזור לבית שלי ולדבר עם לוציוס, לא חוויה שציפיתי לה יותר מדי. אבל המחשבה הבאה הייתה עוד יותר מטרידה; האם אני אמורה לבקש רשות מההורים שלי בשביל ללכת? נדתי בראשי, מסננת את המשפט המפגר שהעז להיווצר במוחי. אני לא ביקשתי רשות לצאת ולעשות מה שרציתי עד היום, אז למה שזה ישתנה?
קמתי על רגליי, זורקת את הסדינים החפים מפשע בצורה חזקה מדי, כאילו הם היו המקור לכל הבעיות שלי. הנפתי את שרביטי באוויר והסדינים הסתדרו באלגנטיות על המיטה בעקבות הקסם שהטלתי עליהם. "כבר ערה?" הלחישה הגיעה מכיוון מיטתו של הארי, וכמו שציפיתי, הוא הספיק כבר להתיישב וצפה בי.
"תחזור לישון." אמרתי בהנפת יד. הגריפינדורי העקשן התרומם ממיטתו ופסע לעברי, מקפיד לנוע בזהירות כדי לא להעיר את שני התלמידים הנוספים שישנו איתנו בחדר. גלגלתי עיינים לעברו, משלבת את זרועותיי על חזי. "מה אתה רוצה?" לחשתי.
"אני בא איתך." הוא קבע עובדה, טונו מבולבל כאילו זו שאלה מטומטמת לשאול.
"לא הולך לקרות." עניתי מיד, דוחפת אותו קלות ולוקחת את הבגדים שלי ממקומם על השידה.
"אני לא שואל אותך." קולו של הארי המגיע מאחורי גבי העלה לי עצבים. הייתי רגילה לעקשנות שלו ולפעולות שעשה בלי להקדיש מחשבות קודם לכן, אך הפעם הוא חצה כל גבול.
"אתה ממש לא בא איתי לבית של המאלפויים, ירדת מהפסים?"הסתובבתי אליו, ולחשתי את המשפט מנסה לא להעיר את רון והרמיוני.
"לוציוס מאלפוי לא מפחיד אותי." הוא אמר בפשטות, התרחק ממני, תפס את בגדיו ונכנס לשירותים איתם. אני לא מאמינה...
כעשר דקות לאחר מכן, כבר היינו מחוץ לחדר. ניסיתי להתארגן במהירות כדי לחמוק מהארי אבל ההוא תפס אותי בדיוק כשפתחתי את דלת החדר. הוא איים עליי שיעיר את שני הגריפינדורים הישנים אם אמשיך להתווכח איתו וזה רק יגרום לכך שגם הם יצטרפו למסע שלנו. פלטתי אנחה גדולה, מבינה שאין לי דרך להיפטר ממנו, והמשכתי ללכת לכיוון היציאה מהטירה. השעה המוקדמת שבה קמנו הייתה לטובתינו, בית הספר היה ריק ואף אחד לא מנע מאיתנו לצאת ממנו.
YOU ARE READING
kara 3
Ciencia Ficciónספר שלישי בסדרת קארה- פאנפיק הארי פוטר. מקווה שהגעתם עד לפה כי זה אומר שאהבתם את הספרים הקודמים. מקווה שתהנו גם ממנו. והזכויות שמורות לסופרת המדהימה שלנו: ג'ואן רולינג.
