רולפליי על טיבעי - עברית

פרק 1

-כל העל טבעים בפנימיה שמו את הדברים שלהם בחדרים ושותטו ברחבי הפנימיה-

-קירה אישת זאב שם בת הלכה בסלון לא ניראת מרוצה כל כך שהיא נמצאת שם , קירה בעלת שיער שחור נפוח , בעלת צבע עור כהה , גופיה ,  מכנסיים קצרים , ו עליונית דקה שהייתה עליה , עם שרשרת אבן הירח כמו שכל זאב בלהקות יש .

-קירה פתאום פלטה רעש של התעצבנות-
קירה : "איזה מקום נורא , כולם פה ניראים כמו לוזרים" -מגלגלת עיניים-

-סופרי השטן , עם שיער אדום , קצת מבולגן ובגדים של נער נורמלי רגיל-
סופרי : "המקום הזה לא כזה נורא"
קירה : -מרימה גבה- "ומי אתה?"
סופרי : "אני סופרי" -מחייך- "ואת?"
קירה :"לא עניינך"
סופרי :"טוב טוב מישהי לא ב מצב טוב היום.."
קירה : "שתוק רק לא רוצה לדבר איתך אתה.. שטן" -אומרת במבט מזלזל-
-סופרי ניראה יותר כועס- "ומה בדיוק הבעיה עם שטנים?" -אומר ומשלב ידים-
קירה :"לא אוהבת אותם הם..כאלה שוויצרים"
סופרי :-הולך אלייה- "שתקי , בואי שלא נתחיל לדבר על אנשי זאב, כל כך.. מטונפים"
קירה :"מה אמרת?!"-ניראת כועסת- "תחזור בך"
סופרי :"אני רק אומרת את האמת הם באמת פריים ומטונפים"
קירה : - סותרת לו-
-סופרי אם הכוח השתגרות המיוחד שלו , משתגר משם לפני שנוגעת בו-

-ליקו איש זאב בעל שיער לבן ועיניים זהובות מתהלך שם פתאום רואה את רקר פיה משוגעת , ליקו מיד קופא , צופה ברקר בכעס ,
מכיוון שבעבר של ליקו הוא חיי עם המשפחה שלו בשקט יום אחד רקר הופיעה והרג את כל המשפחה של ליקו , כל מה שנשאר לו זה טקילה הזאב של ליקו , בזמן שרקר הרג את המשפחה של ליקו הוא נפל ו לא יכל שלא לזהות את הפנים המרושעות והמטורפות של רקר. ליקו ארגיש בצורך הנקמה והלך לרקר, תפס את החולצה שלו-

ליקו :"אני אהרוג אותך על מה שעשית!"
רקר :-מצחקק- "אה אתה פה? טוב זה יהיה כיף!"
ליקו : "אתה משוגע באמת בא לך אהרוג אותך? כי אני יהיה בסדר גמור עם זה"
רקר :"כיף לשחק איתך אבל..אני צריך ללכת" -עף משם-
ליקו :-תופס אותו לפני שעף-
"שלא תעז" - מפיל אותו לרצפה זה נותן לה אגרופים-
-קירה רואה את זה והולכת לשם-
קירה :"היי..אתה יכול לעזוב אותו עכשיו?.. למה אתה מכה אותו?"
סופרי :"כן בנאדם..לא קול סתם לאכות מישהו"
-קירה מגלגלת עיניים על סופרי-
קירה :"כן..פשוט שחרר אותו-"
ליקו :"שתקי! את לא יודעת כלום עליי ועליו! מגיע לו למות!"
קירה :"מה בדיוק קרה שמגיע לו למות?"
ליקו :"לא עניינך!"
קירה :"אוקיי אוקיי אתה לא חייב לכעוס" -מגלגלת עיניים-
סופרי :"עכשיו את יודעת את ההרגשה?"
קירה :"אוליי תשתוק?!"
-סופרי משתגר ו דוחף אותה מאחורה-
קירה: "היי!" -הולכת לסופרי ונושכת אותו-
-סופרי מעיף אותה- "עופי ממני!"
-ליקו עוזב את הרקר והולך אליהם, מפיל את סופר על הרצפה- "תעזוב אותה"
-קירה מבולבלת- "ת-תודה..?"
ליקו :כן כן.."- מושיטמשם-יד לעזרה- 
-קירה  מחייכת-
-סופרי משתגר משם-

-אחרי כמה שעות קירה יושבת בחדר שאפשר לראות שם את הירח ,מסתכלת על החלון במחשבות , פיתאום רואה צל זז על הגג לא מאססת וישר רצה לשם-

קירה :"היי? מישהו פה..?"
-ליקו מופיאה מאחוריה-
ליקו :"היי..."
קירה :"ה-היי..הבהלת אותי"
ליקו :"סליחה..רק..לא אמרת לי איך קוראים לך.. "
קירה :"אה..אני קירה ואתה?"
ליקו :"אני ליקו..נחמד להכיר אותך, אז למה את פה לבד בלילה?"
קירה :"אה ראיתי מישהו בגג אז באתי לראות"
-מסתכלת מסביב ופיתאום רואה את גריי חבר הילדות שלה שלא ראתה אותו כבר שנים מגיל 9 קירה הייתה גדולה ממנו אז היא הייתה בת 9 והוא 7 בפעם האחרונה שראו אחד את השני , הוא גורש בגלל שיצא מהארון בפני כל הלהקה שלהם הוא לא ידע מה זה עלול לעשות והוא גורש על ידי האלפא-
קירה :"ג-גריי?"
-גריי שישב שם בפחד רואה את קירה ויורד כמה דמעות-
גריי: "ק-קירה?" -רץ אלייה ומחבק אותה חזק-
" התגעגעתי אלייך כל כך"-מיבב בבכי-
-קירה מחבקת אותו חזק וירד לה דימעה-
קירה :"גם אני , חשבתי שלא אראה אותך יותר אחרי מה שקרה.."
גריי :"אני פחדתי כל כך הייתי לבד , לא הייתי צריך לספר להם הייתי טיפש שסיפרתי להם את האמת"
קירה :"לא , זה בסדר מה שעשית זה רק האלפא שלנו זה לא היה מקובל אתה לא ידעת את זה, אחרי מה שקרה שראיתי אותך ככה שגורשו אותך.. הבנתי שאני לא יכולה לספר להם את האמת שלי , הייתי צריכה לעצור אותם! שלא יגעו בך" -בוכה-
-גריי מנגב לה את הדמעות- "אל תיבכי זה לא אשמתך"
-ליקו שעמד שם צפה בחילופי הדברים ירגיש סוג של עצב עבור קירה וגריי-
ליקו :"אמ..סליחה שאני מפריע אבל מי אתה?"
גריי :"ה-היי אני גריי" -הולך קרוב על ליקו מחייכת , עדיין מחזיק לקירה את היד-
-ניקו הסמיק שגריי התקרב אליו לא ציפה לזה-
"ה-היי אני ל-ליקו"
קירה :"גריי היה מהלהקה שלי לפני שהוא..גורש"
ליקו:"או..סליחה"-מסתכל על גריי-
גריי : "זה בסדר , טוב..אני הלך לישון "
-הולך למיטה שלו-
ליקו :"רוצה ללכת.לברכה?"
קירה :"בטח בוא נלך" -הולכים