נ.מ. סופי
הרגשתי כאילו איבדתי הכל. כאילו כל דבר טוב שקרה לי נעלם כלא היה.
נפלתי על ברכיי בדמעות, יבבות חנוקות בוקעות מפי ללא שליטה .
"קיף...." לחשתי בקול צרוד
"קיף בבקשה...."
הנחתי את ראשי על ליבו והרגשתי דופק קטן
דמעותיי המשיכו להחתים את חולצתו
הרמתי מעט את ראשי והנחתי נשיקה קטנה ועדינה על שפתיו.
"בבקשה אל תעזוב אותי..." לחשתי בקול מתחנן
"סופי!" שמעתי קול צועק
הרמתי את ראשי ונגבתי את דמעותיי
ראיתי את גריידי ואדליין באים לעברי ואלווין אחריהם
אדליין הגיעה אליי בשניות
היא חיבקה אותי חיבוק אימהי
ולחשה "יהיה בסדר, הוא יהיה בסדר."
איתה הרגשתי שאני יכולה
פשוט התפרקתי .
בכיתי את כל חיי
בכיתי על הרגעים הקטנים והקשים שהיו לי שהיתעלמתי מהם כי אנשים היו צריכים שאני אהיה חזקה .
בכיתי על המוות של קנריק , על המוות של קאלה , של מר פרוקל , של בריאל , של כולם. כל אחד ואחד מהאנשים החשובים לי שאינם כרגע.
בכיתי על כך שפרנטיס הקריב את שפיותו בשבילי.
בכיתי על ווילי. שאיבד הכל בגלל הניסתרים , בגללי ובגלל הברבור השחור.
בכיתי על טאם ולין שנאלצו לסבול את הוריהם הנוראים , שברחו והצטרכו לישון באוהלים וללמוד באקסיליום.
בכיתי על ביאנה , אולדן ודלה שעברו טלטלה נפשית כל כך גדולה.
בכיתי על גריידי ואדליין שאיבדו את ג׳ולי ביתם.
בכיתי על כל חבריי שבגללי, בגלל עצם קיומי , קיבלו צלקות שיזכירו להם את הקטעים הכי רעים בחייהם .
ובכיתי עליי
בכיתי על קח שנעלצתי לחוות את כל זה בגיל כל כך צעיר.
ואדליין הייתה שם . ליטפה את גבי, לחשה לי מילים טובות ונתנה לי הרגשה בטוחה
נתנה לי לפרוק הכל
היי❄️
אני יודעת אני יודעת פרק עצובבבב✉️
אבל הייתי חייבת לפרוק את מה שאני מרגישה דרך הספר
אחותו של הארי במצב לא טוב כל כך...
ואני בכללי יותר מידי עמוסה 🥲
אני כבר לא יודעת כל כל מה לכתוב כאן כי זה באמת תלוי באיך שאני מרגישה הזמנים שבהם אני מעלה פרק
טוב מקווה שנהנתם
ביוש
~312 מילים~
𓆉~🌊ℒ𝒾𝓃 𝒮ℴ𝓃𝑔 🌊~𓆉
YOU ARE READING
חזקה יותר מכל זה
Adventureסופי פוסטר היא לא אלפית רגילה היא גדלה בין בני האדם , והגיעה אל הערים האבודות בגיל 12 פיץ , נער שלא הכירה פגש אותה בטיול בית סיפרי וספר לה מה זה הערים האבודות. ובנוסף הנחית עליה את הפצצה: היא לא אנושית *** סופי עוברת הרפתקאות לא פשוטות בהיותה...
