11 Reasons Why [Hebrew]// Larry Stylinson

Reason 7

7: כשצעקת על הטלוויזיה

זוכר איך היינו עושים ערבי סרטים כל יום שישי? והיינו צופים באותם סרטים כל הזמן, הם תמיד היו או רומנים או אימה. הערבים האלו היו תמיד מהרגעים היקרים והאהובים עליי. בין אם צפינו ביומן או בליל המסיכות.

ואני, למרות שאהבתי את ההתחבקויות ברומנים היפים והנשיקות הקטנות שהוחלפו. אהבתי יותר לצפות בסרטי אימה, כי אתה אף פעם לא באמת פחדת, אבל לפעמים התנהגת כאילו אתה כן, רק כדי להתכרבל איתי, גם אם זה היה בדייטים הראשונים שלנו כשלא היינו רגילים לגעת אחד בשני.

אבל, הרגעים הטובים ביותר שלנו היו בשלב מאוחר יותר כאשר היינו במערכת יחסים, שבו צעקת על הטלוויזיה כי תמיד הדמויות הלכו למקומות שבהם היו מפלצות/רוצחים ואתה באמת חשבת שהם יכולים לשמוע אותך. הייתי מחייך בחיבה ומתבדח שזה לא באמת אמיתי, מה שגרם לך למלמל מתחת לשפה עד שלבסוף היינו זורקים את הפופקורן ומתמזמזים.

אהבתי כשצעקת על הטלוויזיה, הארי, זה מה שהפך אותך לאתה ואני לעולם לא אוכל לראות סרטים שוב. הם פשוט עומדים עד עכשיו במקום שהנחת אותם ואוספים אבק. ליל המסיכות עדיין בנגן הדי וי די- הוא נשאר שם מאותו הלילה שהחיים שלך נעצרו, ואני שונא את זה. אני לא יכול לראות את זה, לא כשאני יודע שזה הדבר האחרון שבו צפינו לפני שעזבת.

לא רצית, וגם אני לא רציתי. אתה לעולם לא היית עוזב בכוונה, כי אתה יודע שאני לא רציתי שתעזוב ושלעולם לא עשית משהו שהפך אותי לעצוב. אמרת שאתה שונא כשאני עצוב. אבל, הפכתי לעצוב היישר אל הדיכאון. אני מדוכא, אני לא שומע אותך צועק על הטלוויזיה, ועכשיו, כשאני צופה בה לבד, זה שקט. לפעמים אני עדיין יכול לשמוע אותך צועק על הילדה בטלוויזיה שהיא כלבה. זה פשוט רע לצפות בטלוויזיה בלעדיך, הארי.

אני אוהב אותך, בייבי.

אני מתגעגע אליך, אהוב.

אני צריך אותך, הארולד.

בכל הכנות,

לואי x.