היום זה קורה סוף סוף אחרי 9 שנים מישהו רוצה לאמץ אותה.
לפעמים שאבא שלה היה נזכר שהיא קיימת בכלל, או שהוא היה מספיק פיקח לקחת מונית לבית אומנה שהיא נמצאת בו.
הוא היה בא לבקר אותה, והוא תמיד אמר לה את אותו המשפט לפני שהוא היה הולך, "אם תהיה נחמדה לכולם, כולם יאהבו אותך, ואם לא תהיה נחמדה אז הם ישנאו אותך".
היא תמיד פיקפקה במשפט הזה הרי היא תמיד הייתה נחמדה לכולם ועדיין אמא שלה עזבה אותה, עד שהיא הבינה שאולי היא לא מושלמת כמו שהיא חושבת.
אז היא ניסתה להיות יותר נחמדה לכולם, היא תמיד עזרה לכולם, והיא לא שפטה אנשים לא משנה מה.
היא לא נתנה לחיים להוריד אותה למטה.
דפיקה נשמע על הדלת והיא יצאה ממחשבותיה, "כן" אנג'לה ענתה שהיא קמה מהמיטה בחדר שהולך להפוך לחלק מעברה.
"אנג'לה המשפחה המאמצת שלך פה". אנסטסיה עוזרת אם הבית נכנסה לחדר של אנג'לה ואמרה לה.
"טוב, תודה אני כבר יורדת" אנג'לה אמרה שהיא הכניסה עוד חולצה למזוודה שלה.
"בסדר" אנסטסיה חייכה וסגרה את הדלת אחריה.
אנג'לה הכניסה את הבגדים האחרונים שנשארו לה בארון לתוך המזוודה שלה והתישבה על המיטה מסתכלת על החדר שבו היא הייתה ב -9 השנים האחרונות בחייה.
"טוב חדר הגיע הזמן להגיד להתראות". אנג'לה אמרה לחלל הריק הורידה את המזוודה שלה לרצפה וגררה אותה לכיוון הדלת.
אנג'לה פתחה את הדלת מסתובבת להסתכל על החדר בפעם האחרונה.
אנג'לה יצאה מהחדר עם המזוודה שלה ביד מרגישה שהיא הולכת לכיוון של חיים טובים יותר, שמחים יותר, פחות מסובכים, אבל היא לא ידעה שהם הולכים להסתבך מכאן יותר ויותר.
אנג'לה ירדה במדרגות רואה את ליזה עם דמעות בעניים הכחולות שלה מנחשת שאלה גם דמעות של שמחה וגם עצב על זה שהיא עוזבת אותה אחרי כל השנים האלה שהם היו ביחד, היא ראתה גם את סבאסטין עם חיוך עצוב על הפנים ראו שהוא שמח בשבילה אבל הוא עדיין היה עצוב שהחבורה שלו של ליזה ושל אנג'לה מתפרקת.
הם חברים הכי טובים, ביום שאנג'לה באה לבית האומנה ישר ליזה קיבלה אותה בחיוך ונהיתה החברה הכי טובה שלה הם היו כמו אחיות תאומות הם הרגישו כאילו הם אחיות תאומות, וסבאסטין, סבאסטין הילד הקטן והמפוחד שבא שנתיים אחרי אנג'לה לבית האומנה, הילד עם העיניים הירוקות והשיער הבלונדיני, הילד שכולם התאהבו בו במבט ראשון אבל אף אחד לא רצה לאמץ.
תמיד הייתה להם תשובה דפוקה כזאת 'לא הוא מושלם מדיי', 'לא הוא לא נראה אמיתי', 'לא הוא גדול מידי אנחנו רוצים מישהו יותר קטן', אף פעם אנג'לה וליזה לא הבינה למה סבאסטין נשאר בבית האומנה, הם אף פעם לא הבינו למה הילד היפה תואר הזה שכולם התאהבו בו במבט ראשון אבל בסוף לא אימצו, הם אף פעם לא הבינו למה?!, אבל זה כנראה היה לטובה כי הם אהבו את סבאסטין מאוד הם היו משפחה אחת קטנה בתוך כל ההורים המאמצים שלא רצו אותם, ובכל הילדים שהולכים ובאים, הם תמיד נשארו ביחד לא משנה מה.
YOU ARE READING
שקרים - Lies
Teen Fictionשקרים - Lies. היא הייתה ילדה נורמלית, עם אבא נורמלי, ואמא נורמלית, במשפחה נורמלית. הכל היה נראה לאנג'לה ורוד ומושלם. הכל היה בסדר, הכל היה טוב, כולם היו שמחים כולם היו מאושרים. כולם היו. יום בהיר אחד שאנג'לה חשבה שהוא כמו כל יום רגיל, ביום אחד הכל...
