עבר יום, אני לא ארפה עד שהוא יתעורר.
מה עבר לך בראש, אדיוט. מה חשבת לעצמך?
אני אוהב אותך בכל מצב, איך לא שמתי לב שעשית את זה לעצמך.
"רק הארי, בבקשה תחזור אליי בבקשה אל תלך הארי.אני לא אהיה מסוגל לחיות עם זה שאתה עשית את זה כי חשבת שאני לא אוהב אותך כמו שאתה." חיזקתי את אחיזתי בידו של הארי, העצמות בלטו יותר מידי גורמות לי להילחץ כל פעם מחדש.
"הארי בבקשה" בקושי הצלחתי להוציא מהפה את צמד המילים הזה, פרצופי היה סחוט בדמעות, כמו ליל אמש שהגעת לפה, ידעתי שאתה מפחד ממקומות כאלה, הצפצופים של המכשירים תמיד גרמו לך להילחץ, ועכשיו אתה מחובר לאחד המכשירים האלה, או יותר נכון לכמה מהמכשירים האלה, שהמחט שלהם תקועה מתחת לעורך שהחוויר עוד יותר ממה שהיה קודם.
"הארי, איך אתה יכולת לחשוב שאני לא אוהב אותך, אתה בנאדם מדהים, מכל בחינה אפשרית. האישיות שלך, תמיד היית לצידי, גם שהיה טוב וגם שהיה רע, לא הרפת שראית שמשהו קרא לי. אתה ספגת הכל, את כל הצעקות, התקפי העצבים שהיו לי, אתה היית כמו סם, רק אתה היית מצליח להרגיע אותי, לא היית מוותר.
הכנות שלך שהייתה משהו מעולם אחר, לא פחדת מהתגובה שלי כמו שאנשים אחרים פחדו.
והמראה שלך, תמיד נראית מושלם החל מהשיער המתולתל שלך אהבתי לגעת בו הוא היה רך ונעים, הירוק בעיניים שלך שתמיד סחף אותי לעולמות אחרים, הגומות שלך שהיו סוג של סימן היכר שלך, השפתיים הורודות והתפוחות שלך שאהבתי לנשק כל כך ואתה כולך נראית מושלם עד שעשית לעצמך את זה. השיער שלך איבד את הברק, העיניים איבדו את הירוק המושלם והעצמות בלטו יותר מידי, אתה חשבת שאם תרד עוד במשקל אני אוהב אותך יותר, אבל הארי תבין אני לא יכול לאהוב אותך יותר ממה שאני אוהב אותך עכשיו." לחשתי לאוזנו, לוחץ את שפתיי ללחיו בעדינות.
"תהיה חזק הארי, בשבילי בבקשה" אמרתי מעביר את אצבעותי על גב ידו.
"אתה תצליח הארי" לחשתי.
"אני לא אזוז עד שתתעורר" אמרתי.
