אני מבינה למה אתם שונאים אותי, האפילוג הזה היה כתוב מאוגוסט וניסיתי לשפר אותו כמה שיותר ופשוט מצאתי את עצמי בוכה שעה בחדר.
אז זה בסדר, תקללו אותי בתגובות זה לגמרי מגיע לי:))
קריאה מהנה ♥
"כמה דקות אחרי שסיימתי לדבר נשמע צפצוף בחדר, זה סימן שכבר לא היית איתנו, אני ממשיך לשבת לאכול את הלב בגלל שלא שמתי לב שאתה עשית לעצמך את זה, למה חשבת שאני לא אוהב אותך, אהבתי אותך מההתחלה, מהרגע שראיתי אותך וידעת תמיד שלא שמתי זין על איך שאנשים נראים. אתה ידעת שרק האישיות מעניינת אותי ובכל זאת עשית את זה, עשית את זה ופגעת בי כלכך גם כי לא האמנת לי שאני אוהב אותך וגם כי פגעת בעצמך.
המזל בא לטובתך, זה היה חורף יכולת להסתיר את הגוף שלך עם פוטרים ומעילים בלי שאף אחד יחשוד, ירדת כמעט ארבעים קילו בפחות מחצי שנה, זה יותר מידי.
הגוף שלך תמיד היה מושלם, כלומר מושלם עד שצנחת ככה במשקל.
הזרועות שלך היו שריריות ועכשיו הן רק עור ועצמות, הבטן שלך הייתה מחוטבת, כמו שכל בן אחר היה יכול לרצות ועכשיו, רואים את הצלעות.
הרגליים שלך תמיד היו חזקות ועכשיו נראה שאם ינשפו לכיוונך תיפול.
אין לך מושג כמה אני אוהב אותך, יותר משאני אוהב כל דבר אחר, היית המלאך שלי, עכשיו אתה באמת מלאך.
הפחד שעבר בי באותו הרגע שצנחת על הרצפה היה עצום, לא הרגשתי כמה רזית עד שתפסתי אותך, היית כלכך קל, זו גם הייתה בין הפעמים היחידות שנגעתי בך, אם ביד או במקום אחר בתקופה האחרונה.
ביום ההולדת שלי, יכולתי לראות את החתכים על היד שלך, הם לא היו טריים אבל גם לא ישנים אבל העדפתי שלא להגיד כלום כי ידעתי שלא תעשה את זה שוב.
ופאק הארי כל מתנה הייתה מלאת משמעות, זכרונות שנחרטו במוחי ובליבי, ועכשיו הכל באמת ישאר רק זיכרון.
היום ההולדת שלך היום, היית צריך להיות בן 18, רציתי שתהיה שלי לעד, רציתי להציע לך נישואים ושנהיה ביחד כל החיים, שנהיה ביחד עד הסוף, אבל עכשיו זה הסוף, שלך, ואיתו גם שלנו..."
באותו הרגע לואי לא יכל להמשיך יותר והתחיל לבכות, אמו של הארי תפסה אותו ומשכה אותו לחיבוק, בוכה בעצמה.
לאחר מכן, לואי ירד מהבמה הקטנה שהייתה ליד קברו של הארי, לא מוכן לקבל את האבידה. הוא נשאר שם עד הערב והלך לאחר שקרא את השורה האחרונה שכתב,
"תמיד תישאר בליבי הארי סטיילס.. שלך בכנות לואי"
