הפגישה הראשונה עם הארי הייתה דיי שונה מהפגישות הקבועות שלי, לרוב הוא שתק, ובין לבין אמר דברים שהייתי צריך לדעת עליהם עוד כמו זה שהוא אמר שהוא זונה. לא יכולתי שלא להתעלם מזה, הוא אמר את זה בצורה ישירה כאילו זה לא מפריע לו יותר הוא כבר מאמין לזה שהוא זונה.
ניסיתי לחפש תשובות למה הוא קורא לעצמו כך הוא בין לבין מלמל שהוא עובד כבר כמה שנים במועדון. מסתבר שהוא בן שבע עשרה וחצי, מגיל ארבע עשרה הוא עובד במועדון, דיי הזדעזעתי כי זה נחשב לאונס. שאלתי אותו אם זאת הייתה הבחירה שלו והוא לא ענה לי תשובה ברורה.
לאחר הפגישה צלצלתי לאמו, ושאלתי אותה למה היא לא טיפלה בזה אם היא ידעה היא רק אמרה דברים מזלזלים עליו וניתקה. הייתי המום עמדתי כמה שניות מול הטלפון, אם לא אכפת לה למה היא שלחה אותו אלי? בשביל שמישהו אחר יישא את כל הנטל הזה? כי קשה לה כבר עם זה?
הארי הוא המטופל הכי מיוחד שהיה לי והכי מסקרן אני אוציא ממנו הכול אני אדע את כל הסודות שלו.
השעה הייתה ארבע אחר הצהריים, ישבתי עם ג'יימי ובראד על הספה בסלון שלי וכמובן שלא ראינו לא מאחר- בובספוג. בראד דיבר על הפרק, משהו עם פטריק כטבח, ג'יימי צחק מהבדיחות שלו, ואני.. הייתי שקוע מהיום בצהריים.
הארי הזה נראה כל כך שונה, הוא כאילו מחשיב את עצמו לזונה למרות שהוא לא, טוב אני לא יודע.. הוא אמר שהוא הרבה במועדנים והוא בין הזונות הכי טובות בעיר.
״בנים?״ שאלתי ושניהם הסתובבו אלי ״בא לכם פיצה?״ שאלתי בהתלהבות והם קיפצו כמו כלבים וצחקתי, אולי אנחנו בני 20 פלוס אבל יש לנו התנהגות של בני חמש.
לקראת עשר וחצי היינו מוכנים. בראד לבש גינס שחור וחולצת וי כחולה, ג'יימי לבש חולצה לבנה, גקט עור שחור וגינס משופשף כחול, ואני לבשתי חולצה מכופתרת לבנה, גינס שחור ונעלי הטומו שלי, כמובן.
הנסיעה לפיצריה לא הייתה ארוכה אבל ג'יימי התחיל לשים את השירים שלו ולשיר בקולי קולות שהייתי חייב להאריך את הנסיעה ולצחוק יותר, בראד תיעד את הכל וג'יימי היה בעולם שלו.
לכל מקום שאנחנו נוסעים שלושתינו אני זה שנוהג. בראד אומר שהנהיגה היא החלק המשעמם בנסיעה וברצינות אם הוא היה נוהג הוא לא היה מרוכז ונרדם באמצע וג'יימי היה שם לנו שירים מעצבנים ומשחק עם ההגה כך שהיינו סוטים מהנתיב והיינו יכולים להיות מזמן בבית חולים.
שהגענו לפיצריה חניתי את האוטו ולפני שהספקתי לכבות את המנוע שניהם היו כבר בתוך החנות מזמינים את המנה הרגילה שלו- פיצה חצי אקסטרה גבינה וחצי פפרוני, כמובן שמשפחתית ענקית.
עשינו תחרות מי אוכל הכי הרבה חתיכות וכמובן שג'יימי ניצח. בראד כמעט ניצח אבל ג'יימי חטף לו את החתיכה האחרונה ואני התייאשתי בחתיכה השלישית, אני תמיד מפסיד בתחרויות האלה אבל כיף לראות אותם רבים ואוכלים כמו חזירים.
נשארנו בפיצריה עוד קצת כדי שהם יעכלו את הפיצות, כדי שלא יקיאו לי בנסיעה. לאחר מכן שילמנו למוכרת- שבראד היה חייב לנסות לפלרטט איתה, ויצאנו לעבר המכונית שלי.
בראד כמו מקודם ישב לידי וג'יימי ישב במושב האחורי. שוב ג'יימי היה חייב להשתלט על המערכת ולשים את השירים שלו ובראד צחק כמו בהתחלה וגם אני, אבל פחות.
החלטתי לעבור ליד המועדון ולראות מה זה שם, אם הארי החליט להיות שם זונה אני רוצה לדעת מה משך אותו לשם- מכיוון שכל השיחה הוא שתק כי כאב לו לגבי זה.
שהגעתי לחלק של המועדון התחלתי לנסוע במהירות נמוכה מהרגיל ולבחון את כל הסביבה. היו שם מלא חשפנים שנכנסו או יצאו לעשן, היו אנשים שרקדו בחוץ, התמזמזו, היו כאלה שאם היה אפשר היו עושים את זה על הקיר, אבל כנראה שהמועדון לא מרשה.
ואז מצאתי את מה שחיפשתי,
הארי סטיילס עומד בחוץ עם אלכוהול, אני לא יודע כמה חזק הוא משפיע, והוא התחיל לדפוק את אגרופיו בקיר. לפני שיכולתי לחשוב בלמתי את המכונית במהירות ויצאתי לעבר הארי.
״הארי!״ צעקתי וראיתי שנערים מתחילים להתקרב לעברו, מבטו היה נראה מפוחד ומרוחק אז הוא מיד חיבק אותי והגן עלי בגופו.
״מה עשית?״ לחשתי לו והתעלמתי מהסיטואציה בה הוא מגן עלי מהנערים האלה, שנראים שיכורים ברמה גבוהה. ״נרגעתי״ הוא לחש לי בחזרה.
החלטתי להשתמש באיום הכי גדול שלי. ״אמא שלך תתאכזב לדעת שזה מה שעשית״ הוא החיוור ״היא לא יודעת״ הוא מלמל, ״היא תדע״ חייכתי חיוך ניצחון והתחלתי להתרחק ממנו. ״לא היא לא״ הוא קבע ואני צחקתי ״אני אספר לה״.
״אתה לא!״ הוא צעק והתחיל ללכת במהירות לביתו. רצתי למכונית במהירות והתנעתי אותה. ״אל תשאלו״ הידקתי את אחיזתי בהגה והתחלתי לנהוג במהירות לעבר הבית של הארי, שאת הכתובת קיבלתי שרשמו אותו לטיפול.
הגעתי לפני הארי וירדתי במהירות מהרכב, דופק על הדלת של הבית במהירות. אן פתחה והסתכלה עלי בדאגה, ״הכל בסדר?״ היא שאלה ובאתי לענות אך הארי הגיע ודחף אותי לבחוץ ״כן אמא הכל בסדר״ הוא חייך חיוך מזויף.
״הילד שלך שותה ועושה סמים!״ צעקתי לאן ופניה החווירו. ״הפסקתי לעשות סמים לפני חודש!״ הארי צעק וניסה לעודד את אן, מה שלא הצליח והיא נראתה מבוהלת אבל בעיקר כועסת. לפני שהיא יכלה להגיב הארי נפל על הרצפה, כנראה התעלף מאובר שתייה.
״הארי..״ מלמלתי בדאגה ואן הנהנה בחיוך מזויף לעברי ״זה קורה הרבה..״ היא מלמלה והנחנו אותו על הספה בסלון. היא מיד הביאה לעברו מגבת רטובה במקצת והניחה את זה על מצחו, ״עכשיו אני יודעת למה זה קורה״ היא מלמלה לעצמה ואני נאנחתי בעצב.
כשהארי פקח את עיניו באיטיות חייכתי ובאתי לשאול לשלומו אך הוא קימץ את ידו לצורת אגרוף וכיוון אותה לפרצופי, הרגשתי חוסר יציבות ונפלתי על הרצפה. הרגשתי את הגוש בגרוני אך לא רציתי לבכות מולו ונשכתי את שפתיי וקמתי במהירות. זה כאב.
יצאתי במהירות מהבית ואן רצה לעברי ״לואי אני מצטערת״ היא צעקה. ״זה בסדר!״ צעקתי בזמן שהלכתי לעבר המכונית- עדיין עם הגב אליה.
קפצתי למושב הנהג במהירות והתנעתי את המכונית, בראד וג'יימי לא הבינו מה קרה ואני הנהנתי בעצב ״אספר הכל״. הסתכלתי במראה וראיתי שהעין שלי נפוחה, פאק. נסעתי במהירות הביתה והתרחקתי מהאזור הנוראי הזה.
מטרה- 40 הצבעות
YOU ARE READING
Behind Clothes- Larry Stylinson
Fanfiction״היי אני לואי טומלינסון ואני הפסיכולוג שלך״ חייכתי ושמתי את הדפים על השולחן והסתכלתי עליו. הוא נעץ בי מבט עד שטיפה נרגע. ״אתה לא מתכוון לדבר?״ הוא שתק ונאנחתי. חיכיתי עוד כמה דקות ולפני שהתייאשתי הוא סוף סוף פתח את פיו ״היי, אני הארי ואני זונה.״ באו...
