הסמיילי

המשך..

לא היו לא פנים... רק היה לו חיוך תפור ומסביבו דם,
הוא התקרב אלי ולחש לי
"בואי נשחק מחבואים"
לחשתי לו רועדת ומגמגמת
"ללללמה אתתה רווצה לשחקקק איתי מחבואאים?"
ענה לי בקולו הנמוך והצרוד
"כי אני רוצה לשחק איתך אני סופר"
עניתי "טטוב"
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
רצתי לכיוון הדלת בתקווה שתפתח
13
לא נפתחה
15
רצתי לכיוון הדלת האחורית גם
אך לא הייתה פתוחה גם כן
17
רצתי לחדר שלי והתחבאתי ממתחת למיטה
25
26
27
28
29
30
"אני באא" צעק
עדיין לא הבנתי איך הוא יכול לדבר או לראות עם הפה שלו והעיניים שלו תפורים...
שמעתי אותו עולה לכייון החדר לאט לאט
אך כשהגיע לאמצע של המסדרון הצעדים נעצרו זה נורא הלחיץ.
הסתובבתי לכיוון השני ואז ראיתי אותו מולי צעקתי בקולי קולות ואז קמתי.
כנראה שכל זה היה חלום מוזר
הייתי יכולה להשבע שקמתי ושכל זה באמת קרה.