״תפסיקי כבר אנה את תהרגי אותו״
נשמעה צעקתו של פיטר שהוציאה אותי מאופורית הדם שנכנסתי אליה.
״מה אכפת לי מעוד בן אדם רכרוכי״
אמרתי את המשפט אל תוך נשימה כבדה,
הרגשתי את דמו האנושי נוזל לו באיטיות
על צווארי ממלא אותי בתחושת סיפוק.
אני מתיישבת על המדרכה ומבינה שאני עכשיו צריכה להסביר את עצמי לפיטר
שבהה בי במבט מתנשא. ככה הוא תמיד, חושב שהוא מבין יותר טוב מכולם.
״רק עוד כמה לגימות״ אני אומרת כילדונת שטעמה וויסקי בפעם הראשונה.
אני מתנשפת ואוחזת ביד הטרף שלי
הוא היה מרוקן כמעט לחלוטין, שלוש או ארבע כוסות של דם נשארו בתוכו.
״טוב תרימי את עצמך״
קרע פיטר שוב את ההרגשה שהחזיקה אותי בחיים כבר 102 שנים.
״נו מה עכשיו פיטר״?!
המבט שלו נשאר אותו מבט ״אני אולי מפלצת יונקת דם אבל אני נשאר בפאזה של היי לא אכפת לי שיש מולי שק אנושי של כמה ליטרים טובים של דם״ טוב לפחות ככה אני דמיינתי את המבט שלו בראש שלי.
״תפסיקי לחשוב על המבט שלי זה מציק ומטיל אימה עכשיו קומי״
הוא אהב להתנחל במחשבות שלי ולתת לי להרגיש מפגרת,ומה שעיצבן אותי זה שהוא תמיד הצליח בזה.
״אני הייתי נעולה בתוך המחסן של ההימלטונים וזאת הקבלת פנים שאני מקבלת מאח שלי וואו תודה״
מילמלתי בחיוך תוך הניסיון המוצלח שלי לקום אחרי כמה ניסיונות שלא הצליחו.
״אח חורג״ הוא דייק
״אווץ׳״ קיווצתי את עייני בתקווה למצוא משו מעניין בתווי הפנים המחודדות שלו
״אין לך גם ככה רגשות אז למה להתאמץ ליהיות נחמד״
שמעתי את קולו מאחורי
עומד במקום.
״תקשיב אני הייתי שבוע על דיאטת טיפת דם ביום אצל דמיטרי המשוגע אז תסלח לי יש לי להשלים כמויות של לפחות 5 אנשים אז פרדון״ הסתובבתי בפעם האחרונה אליו
בחיוך מזויף וטיפשי שלווה בקידה מתחקמת.
״אל תעשי את זה ההמילטונים יגלו שרצחת עוד כמה אנשים וימצאו אותך ו..״
״ואז מה״?!
״יהרגו אותי״?
״על מי אתה עובד פיטר הם פוחדים לגעת בי כי יודעים מזה יעשה למארקוס״
התקרבתי אליו הוא עמד חסר מילים
״היית שונה פעם״
הוא אמר ונעלם.
