וזה מה שקרה

47 6 5
                                    

אני כבר אומרת שהסיפור עד נקודה כלשהיא יכתב בצורת עבר, זאת אומרת שהדמות מספרת למישהוא על מה שקרה לה באותו היום.

קמתי בבוקר, כמו כל בוקר. השעון המעורר החריש את עוזניי והאור מהחלון סינוור אותי. וכמובן שקמתי רק בשביל לכבות את השעון, לאחר 10 דקות אמא באה אליי זועפת. התעוררתי והתארגננתי. אני כבר בת 17 ורוב הבנות בגילי שמות איפור, אני אחת מהן אני לא אוהבת את איך שאני נראית.

בבית ספר יש לנו כיתה ״מיוחדת״ עם תלמידים ״מיוחדים״. בהפסקה נכנסנו לכיתה שלהם והתחלנו לצחוק עליהם. אני מבינה עכשיו שזה לא בסדר, כי אני יודעת איך הם מרגישים, כי אני אחת מהם.

וזה מה שקרה, אמרתי לאבי, שוכבת על מיטת בית החולים מושפלת ממבטו הקודר והמאוכזב.

אוקיי זה הפרק הראשון אני מאוד מקווה שאהבתם☺️ זה בעצם הסיפור הראשון שלי שהוא לא על טבעי, אבל אני מאוד את הרעיון אז אני אנסה כמה שאני יכולה להוציא אותו במילים (?)
למי שלא הבין הדמות הראשית זאת נטע, נטע לא מסוגלת לקבל את האחר וצוחקת על האחר עד שהיא מבינה שהיא אחת מהם לאחר שהיא מגלה שהיא חולה בסרטן

So what? (Hebrew)Where stories live. Discover now