The Innocent Side Of The Sugar Dady ☆Hebrow☆

0.1 + מקרא סימנים

סמלים מיוחדים שיופיעו בהמשך הסיפור:
《》 - מסמלים נקודת מבט. ביניהם יופיע שם של דמות שמנקודת מבטה יכתב הפרק.

¤ - מסמל מקום או זמן שבו יכתב הפרק.

☆ - מסמל מעבר של זמן או מקום או פשוט הפרדה בין פסקאות.

אם יהיה משהו ששכחתי, אוסיף בהמשך.

קריאה מהנה!!♡♡

《נקודת מבטה של רוזי》

הרוח בידרה את שיערי סביב פניי ואני ריפרפתי בעייני כנגד הרוח, מתעקשת לצפות במותי הקרב ובא.

ואז גופי פגע במים.

אני לא אשקר ואגיד שזה לא כאב.

זה הרגיש כאילו נפלתי על בטון ונמעכתי כנגדו.

המים התערבלו סביבי וצרבו את עייני. לא ידעתי אם אני בוכה.

נשמתי מים.

הריאות שלי צרבו והרגשתי כאילו מעבירים נייר זכוכית בתוך גרוני.

האופוריה ששקעתי בה הייתה כניראה תוצאה של האדרנלין מהנפילה.

הייתי שלווה ולא נאבקתי במים.
לא ניסיתי לעלות על פניי המים כדי לנשום.
לא רציתי.

וכשהרגשתי שעייני מתחילות להעצם...
נתתי להן.

☆☆☆☆☆☆

¤באותו הזמן, על הגשר¤

《נקודת מבט כללית》

היו מעט מאוד אנשים על הגשר.

רוזי בחרה את הזמן בקפידה, כך שלא יהיה מי שיעצור בעדה.

אך בכל זאת, מספר דקות לאחר ששקעה במים, עבר גבר צעיר- בשנות העשרים המאוחרות לחייו- על הגשר.

לא היה לו לאן למהר.

לא מזמן עבר לעיר ולא הכיר שם אף אחד.
למען האמת, הוא היה בודד מעט.

הוא אף פעם לא ניחן ביכולת להתחבר בקלות לאנשים ומתוך כך חיי לבדו.

למזלו הייתה לו עבודה טובה וכסף לא היה חסר לו.

הבחור הידק את מעילו לגופו, מנסה בכל כוחו להתחמק מהקור של לונדון.

אך למרות הקור והרוח החזקה, הוא נעצר להביט בנהר התמזה.

המים תמיד הקסימו אותו, אבל הנהר פשוט ריתק אותו למעקה הגשר.

הוא כמובן נזהר שלא להישען יותר מידי ולא ליפול. בשל גובהו זה היווה בעיה גדולה.

הוא צפה בזרימת הנהר בשלווה וכעבור כמה דקות, כשכבר החל להסתובב כדי להמשיך ללכת, הוא ראה משהו.

אחרי כמה זמן, המשהו הזה כמובן הסתבר כרוזי, שניסתה להטביע את עצמה במיימיו של נהר התמזה.

אבל את זה הבחור עדיין לא ידע.
ובאותו רגע גורלי, שבו הבין הבחור שזה גוף של נערה...- חייו השתנו.

☆☆☆☆☆☆

《רוזי》

הייתי ערה עוד לפני שקלטתי שאני בחיים.

כשפקחתי את עייני לאור המסמע של בית החולים, הן היו מלאות דמעות.

יבבתי בשקט כשאחות נכנסה ובדקה אותי, שולחת לי מבטים מלאי רחמים.

ידי, שהיו לרוב מלאות חתכים, היו חבושות בתחבושות לבנות וסטריליות.

צלעותיי היו חבושות גם כן וניחשתי ששברתי כמה צלעות כשפגעתי במים.

ידעתי שאני מסוממת מעט אבל עדיין חשבתי בצלילות, רק לא הרגשתי את הכאב במלואו.

לפתע הדלת נפתחה והרמתי את עייני הדומעות לעבר הבחור שנכנס.

הוא היה גדול מימני בעשר שנים לפחות אך היה נאה מאוד.

צבע שיערו נע בין ג'ינג'י לבלונדיני, אך זיפי פניו היו כהים בהרבה משיערו.

הוא הביט בי בחמלה ואני השפלתי את מבטי במבוכה.

מי הוא?

"איך את מרגישה, יקירה?" היה לו מבטא בריטי עמוק וקול צרוד.

"לא טוב." חירחרתי. הייתי צרודה בגלל מי הנהר שבלעתי.

הוא השפיל את מבטו ונאנח.

"את בטח תוהה מי אני..." הוא שוב הביט בי וסרק את פניי בקפדנות. בטח ניראתי נורא.

כשהוא ראה שאני לא מתכוונת לענות, המשיך "אני א-..." הוא השתתק לרגע וברר את מילותיו בגבות מכווצות.

"אני הזעקתי עזרה כדי שיחלצו אותך מהנהר. אחרי שאושפזת, ביררתי את זהותך וקראתי מעט עלייך בתיק האישי שלך, מבית היתומים. אני אימצתי אותך." לא הסתכלתי עליו.

לא יכולתי לאזור מספיק אומץ.

"אני אתן לך לנוח." הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת מאחוריו.

פחדתי, לא אשקר שלא.

מי יודע, אולי הוא פדופיל.

אבל יותר מכל רציתי לחזור בזמן ולמנוע מימנו להציל אותי.

לא הספקתי לפרוץ בבכי כשהאחות נכנסה שוב והזריקה לעירוי שלי מנה נוספת של סם הרגעה.

נירדמתי.

☆☆☆☆☆☆☆

אני מצטערת על הפרק הקצר, לא רציתי להעמיס על הפרק הראשון.

אז זאת הייתה רק טעימה קטנה מהפרקים הבאים ;)

אוהבת מאוד, lolipu♡