שמתי את הכרית על הראש מנסה שהקול הצורם של השעון המעצבן ייחלש. לבסוף קמתי, שמתי מוסיקה מהמערכת שיש לי בחדר, תוך כדי המוסיקה התארגנתי, שמתי ג׳ינס כחול בהיר וחולצה שחורה פשוטה, עשיתי קוקו לקחתי את התיק המלוכלך שלי ויצאתי. ״אני אמנם לא אוהבת לחיות בעושר הזה אבל אני לא אגיד שזה לא תענוג ללכת בנוף הזה כל יום״ אמרה מיה לעצמה כבר בחצי הדרך לבית הספר.
.
.
היא הגיעה 20 דקות לפני הזמן היא לא אהבה לאחר. כל השיעור הילד שישב לידה נעץ בה מבט אבל לא מבט שופט, מבט מסוקרן. היא שמה לב לזה אבל היא לא אמרה לו כלום, כשהשיעור הסתיים הם היו יכולים ללכת כי התבטלו להם כל השעות, היא יצאה אחרונה ועד שכולם יצאו היא הסתכלה על העט הפשוט שלה, הילד שישב לידה חיכה שהיא תצא והוא חיכה לה ליד הדלת, היא לא ראתה אותו. לאחר שיצאה הוא משך אותה, היא לא הספיקה לראות מי זה אז ישר הפילה אותו לרצפה כשהוא נמצא במצב שידו מאחורי גבו והיא זאת שמחזיקה בידו. ״מה נראה לך שאת עושה?! יא מטורפת!״ אמר. ״סליחה, לא ראיתי שזה אתה״ עניתי לו. הייתה שתיקה מביכה, ולאחר מכן אמר שאני אבוא איתו הסכמתי, הגענו לגינה עם מלא פרחים ונהר קטן וגשר יפה. ישבנו על הדשא. ״אני אפילו לא יודעת מה השם שלך״ אמרתי ״ובכל זאת באת איתי״ השפלתי מבט.״קוראים לי שון״ ״מיה״ עניתי, ״איך בכלל ידעת לעשות את זה?״ שאל ״אני לומדת הגנה עצמית מאז שאני בת 8״ עניתי לו. ״בנות לא אמורות להתעסק בשיער, ציפורניים וריכולים?״ גיחך. פשוט קמתי והלכתי, ״לאן את הולכת?״ שאל, ״רחוק ממך! אתה פשוט מגעיל אותי! אתה כזה פרימיטיבי! הכסף עלה לך לראש וסתם לך את המוח?! מה הבעיה שלך?! צעקתי, זעמתי! אני לא סובלת שוביניזם. הלכתי הביתה בזמן שהוא פשוט עמד מאחורי מסתכל עליי מבולבל.
.
.
נכנסתי הביתה, דילגתי על ארוחת צהריים(יש לי בעית אכילה קלה) וישר הלכתי לעץ הגדול ונשענתי עליו. הוצאתי את המחברת מהתיק והתחלתי לצייר. זה עזר לי להרגע. עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק, פתחתי את העיניים וראיתי את שון. נבהלתי ברמות קמתי מהר ודפקתי את הראש באחר הענפים של העץ, ״את בסדר?!״ ״אני כן, אבל אתה לאומת זאת לא תהיה אם לא תגיד לי מה לעזאזל אתה עושה לי בבית!״ ״קודם כל אנחנו לא בבית שלך אנחנו בגינה, כך שזה הופך אותה גם לשלי, ובגלל שהעץ בדיוק באמצע הגינה החצי הזה שלי״. אמר בפשטות. ״אתה השכן שלי?!״ שאלתי, מפחדת מהתשובה הברורה. ״אכן כן״, גיחך. התחלתי ללכת בכעס לכיוון הבית, ״חכי רגע״ אמר לי בעודו מחזיק בזרועי כדי לעצור אותי, הסתובבתי אליו, ״מה?״ שאלתי בייאוש. ״תני לי הזדמנות״, ״הזדמנות למה?! להגיד לי שאני מוזרה? חסרת חיים, מכוערת? אז תחסוך לעצמך את הזמן כי כבר שמעתי הכל.״ ״אל מה את מדברת?, את מדהימה״ אמר. הרמתי את מבטי אליו למבט נוקשה אבל לא כועס ואמרתי לו; אני חושבת שכדאי שתלך.
״את לא אוהבת שמחמיאים לך נכון?״ שאל השפלתי את מבטי, ״הבנתי״ אמר ״טוב נתראה מחר...... מיה...״ אמר כשהוא אמר את השם שלי, זה פשוט הדהד לי בראש. הרגשתי מסוחררת.התעלפתי. ממש לפני שאיבדתי את ההכרה יכלתי לשמוע את שון אומר; מיה?! וראיתי אותו רץ אליי... הרגשתי שהוא....דואג לי
YOU ARE READING
העץ
Romanceהקדמה- לדמות הראשית קוראים מיה היא בת 17, היא ילדה עשירה אך לא משוויצה בזה, היא גרה בשכונה עשירה ולומדת בבית ספר פרטי עם עשירים מפונפנים וסנובים. היא לובשת בגדים רגילים ולא בגדים של עשירים, יש לה מחברת שהיא כל עולמה, כל השיעורים היא כותבת או מציירת...
