בית מלון - פרק 4

373 15 15
                                    

עוד פעם זה התחיל .

החדר כולו רעד , נשמעו קולות של דלתות וחלונות הנטרקים בחוזקה שוב ושוב , ורוח קרה כקרח נשבה בחוזקה רבה שכמעט הפילה את הבנות . וכמובן ,

קולם של האנשים ,

אותם קולות של אנשים שליוו אותם מאז נכנסו למלון הזה , קולות שצוחקים ולועגים להן . קולות מרושעים שרוצים לגרום להן רק דברים רעים .

הבנות כבר לא ידעו מה לעשות יותר , הן עמדו בקצה החדר צמודות אחת לשנייה , חסרות אונים , אין שום דבר שהן יכלו לעשות .

" דיי כבר אני לא יכולה , מה קורה פה ?!?!" קראה לורן שהייתה כמעט על סף דמעות . והיא לא הייתה היחידה , כולן הרגישו חנוקות ,הן רצו לצרוח , לצאת מהמקום הזה ולשכוח את כול מה שקרה . הלוואי וזה היה אפשרי .

"איך זה הגיוני שחופשה שחיכינו לה כבר כמה חודשים הפכה ביום אחד לסיוט שאי אפשר לברוח ממנו ." אמרה דיאנה כשדמעות זולגות על לחייה מרוב פחד .

כשדיאנה אמרה את המילים האלו ,קולות הצחוק הלועגים של האנשים שלא נראו לעין , התחלפו במלמולים . הם מלמלו את אותו משפט שוב ושוב . בהתחלה הבנות לא הבינו מה הם אומרים , אבל אז הקולות התחזקו , והמשפט נשמע יותר בבירור :

'אתן לא תצאו מפה בחיים'

הבנות צרחו ונצמדו אחת לשנייה יותר, והקולות המשיכו לצחוק , כאילו האנשים נהנים לראות אותן סובלות .

לקיילי זה הספיק , נמאס לה מהמצב הזה , היא כבר לא יכלה לסבול יותר את תחושת הפחד , אבל יותר מכול היא לא יכלה לסבול את זה שמישהו מנסה להפחיד אותן וזה מצליח לו, הוא נהנה מהפחד שלהן וחוסר האונים ,היא הרגישה כאילו היא בובה שמשחקים איתה , אז היא החליטה לא לתת למי שזה לא יהיה את התענוג לראות אותן מפוחדות וחסרות אונים .

היא צעדה אל מרכז החדר והסתכלה אל חלל החדר הריק .

" קיילי , מה את עושה?" שאלה אוור .

אך קיילי התעלמה משאלתה וצעקה " מי זה ?!?!? " היא המשיכה להסתכל בחלל החדר מחכה לתשובה או סימן .אך לאחר שלא נשמעה שום תגובה , היא צעקה שוב " מי אתם ?!?!? מה אתם רוצים מאיתנו, למה אתם עושים לנו את זה ?!?!?!?" אך זה לא עזר .

קולות הצחוק התחזקו יותר ויותר ואז..... הן גרמו לקיילי להיזכר באותו יום .

אותו יום ביסודי שכמעט הרס לה את חייה .

***

זה היה בתחילת כיתה ו' . היא עברה לבית ספר חדש, ששם לא הכירה אף אחד .

היא הייתה מאושרת ,הייתה לה הרגשה טובה ,וגם הייתה נורא מתרגשת להכיר אנשים חדשים .

אבל זה לא היה קל כפי שהיא חשבה . אף אחד לא התקרב אליה , אף אחד לא דיבר איתה . להיפך הם רק תעללו בה , ומה שהכי חירפן אותה , זה שלא הייתה להם שום סיבה לעשות לה את זה , היא הייתה בדיוק כמו כולם .

בית המלוןWhere stories live. Discover now