הסיפור שלי

הקדמה

נ.מ יעל
~~~
"יעל! חשבון! עכשיו!" קולה של אמי קטע את הרהורי והחזיר אותי בבת אחת למציאות. עד לפני רגע שכבתי בשלווה על הדשא בחצר שלנו והבטתי בשמיים בשלווה. זה הדבר האהוב עלי. לדמיין צורות בעננים ולהביט בכוכבים הראשונים שמופיעים בשמיים. אמי אומרת שזה בזבוז זמן אחד גדול ושאני רק שורפת לי את כל היום במקום לשבת וללמוד. אתם מבינים.. אמי טיפוס שאפתן. מטרתה היא שאני אתקבל לאוניברסיטה ומשם לקולג' ומשם הלאה והלאה. או בקיצור, לדעתי היא רוצה שאני אצליח להיות מה שהיא לעולם לא הצליחה. היא רוצה שאני אגשים את החלום שלה.
אני גרה בצפון ביישוב קטן, ליד הבית יש לנו חוות סוסים וליד היישוב יש בית ספר חטיבה ובו אני פוגשת את חברותיי.
הטובות ביותר מביניהן הן יובל ודנה. יובל גבוהה עם שיער ג'ינג'י חלק וארוך וזוג עיניים ירוקות ודנה בלונדינית עם עיניים חומות. לי יש שיער שחור שחור וקצר, הוא מגיע לי עד קצת מתחת לכתפיים ויש לי עיניים כחולות. אני לא גבוה, אני לא נמוכה, הרבה אומרים שאני חכמה אבל אני לא מרגישה ככה.
רצתי בחזרה הביתה וניגשתי לאמי.
"חשבון יעל. עכשיו. אסור לך להדרדר" היא אמרה בחומרה ודחפה לי את ספר החשבון ישר לידיים. בלי לאמר מילה ניגשתי לחדרי והתחלתי לעבוד. מרחוק נשמעה מכונית נוסעת וכעבור פחות מדקה נשמעה חריקת דלת. אבא הגיע!
נטשתי את ספר החשבון על המיטה החדרי ורצתי לסלון.
"רני! יופי באמת שנזכרת להגיע! איפה היית?!" קולה של אמי גרם לי לעצור במקום.
"דליה יפתי, נשארתי בעבודה עד שעה מאוחרת" קולו של אבי השיב ברוגע.
"באמת רני? רק לפני שעתיים התקשרתי אל אמיר הבוס שלך. הוא אמר שלקחת יום חופש להיום!" ענתה אמי בכעס.
שתיקה מצד אבא..
"אם מי היית רני? יש לך מישהי?" קולה של אמי נשמע, חלש אבל ארסי ומסוכן כמו נחש. לא יכולתי לעמוד בזה יותר ורצתי אל חדרי. עושה את עצמי ישנה ומנסה לשכוח מכל זה.

למחר בבוקר, בוקר שבת.
"יעל! קומי חומד!" קולו של אבי נשמע מלמטה.
"אני באה!" צעקתי. זרקתי על עצמי ג'ינס נופל וחולצת טריקו כחולו וירדתי יחפה.
בסלון אמא ואבא חיכו לי, עומדים כל אחד בקצה השני של החדר. בבת אחת נזכרתי באתמול.
לפי המבט הזועם בעיניה של אמי והראש השמוט של אבי, כבר ידעתי מה עומד לבוא.
אמי הסתכלה אלי,
"יעל חמודה, אני ואבא מתגרשים"