פרק 2- תקווה

31 5 4
                                    

אז ניגשתי אליו ודיברתי איתו, בעצם לא, אני יספר את האמת בקושי הצלחתי להגיד את השם שלו, התחלתי לגמגם, להיות אדומה, להסמיק, ואז זה התחיל, פשוט התחלתי לבכות ולא הפסקתי, והוא הסתכל עליי בעיניים עגולות וגדולות ובמבט מרחם ואמר, לא היית צריכה לעשות את זה והלך.. ואני כולי בהלם לא מבינה מה קורה, מה הולך, למה הוא מתכוון, אז פשוט שתקתי, שתקתי ובכיתי אלו שתי השילובים היחידים שהצלחתי להביא בזמן הזה, החברה שלו רוני, הסתכלה מהצד וצחקה, אבל לא צחוק רגיל אלה צחוק כזה של ליגלוג וצחוק שאומר ״מגיע לך אני החברה שלו ולא את״, הפנתי את גבי והלכתי מישם, הגעתי לכיתה וראיתי את כולם מסתכלים עליי ושותקים, בהתחלה לא הבנתי למה הם עושים את זה ואז ראיתי את הדבר שזיעזע אותי, היה רשום על הלוח בענק, ״יהלי בת זונה מאוהבת בבן״.
הייתי המומה ומיד רצתי לקחת נייר טואלט מהשירותים ולמחוק את זה, אבל כשהגעתי לכיתה זה כבר לא היה רשום שם, זה נעלם, ככה פתאום ״פוף״ וזה לא היה. לרגע אחד חשבתי שאני מדמיינת ושזה לא יכול להיות, שאין לי בכלל חברים אז מי ימחק את זה?, ואז ראיתי את בן יושב במקום שלו ומשחק באייפון שלו אז ניגשתי, שאלתי אותו, בן אתה מחקת את מה שהיה על הלוח? והוא ענה לא יודע, ושוב אמרתי לו מה לא יודע כן או לא אתה מחקת? הוא שתק והסמיק, ופתאום גם אני הסמקתי, ושתינו חייכנו, ואז חברה שלו רוני הגיעה, ואז החיוך שלי נמחק, הפנים נהיו חיוורות ולבנות ונהייתי מפוחדת, עצובה וכועסת. בין רגע שלושת המצבים האלה השתלטו עליי כשראיתי אותה וגם עליו, כן על בן גם הוא נהיה ככה בידיוק כמוני. ואז חשבתי לעצמי, יכול להיות שהוא עדיין באמת אוהב אותי?

love is hardWhere stories live. Discover now