הי!
למי שלא יודע, זה הספין-אוף (סוג של סיפור המשך) של 'לרגע' - 'לתקן את מיה'. אם אתם רוצים, אתם יכולים לקרוא את 'לרגע' לפני, אבל זה ממש לא הכרחי :)
הפרק הזה הוא סוג של הקדמה (וזה גם הפרק האחרון של כל סדרת הספרים של 'לרגע', 'איתך'), כדי להכניס אתכם לסיפור ולהכיר את הדמויות. אני כבר אומרת שלא כל הדמויות שמופיעות בחלק הזה יופיעו גם בהמשך הסיפור, אז אין מה להיבהל מכל השמות אם אתם לא מכירים אותם. אל תשפטו את הסיפור לפי הפרק הזה - הפרקים בהמשך יהיו שונים (קצת יותר דומים ל'לרגע')
מקווה שתאהבו, תאלצו להסתפק בזה עד שהסיפור יתחיל באמת.
עד אז, מומלץ להוסיף אותו לספריה (ואפשר גם לקרוא סיפורים אחרים שלי, michalbs!)
הקדמה:
"קחי - " נשמע קולה של אמה בעודה נוברת בתוך הארון.
רעות בהתה בזוג התחתונים שנחת בכפות ידיה: מעוטרים בלבבות גדולים וצבעוניים, ונפוחים כמו תחתונים של סבתות. "באמת, אימא," רטנה, "יש לי מספיק. זה רק שלושה ימים, אחרי זה חוזרים הביתה לחגים..."
"אני לא אשלח אותך לפנימייה הזאת כשחסר לך ציוד!" הכריזה האם ודחפה את התחתונים אל המזוודה העמוסה לעייפה.
רעות נאנחה והפנתה לה את גבה. היא נעמדה מול המראה שבחדרה וחשבה לעצמה שבקרוב, תראה את החדר הזה רק פעם בשבועיים. שלא יהיה יותר את האוכל של אימא, או את האחים המעצבנים, או את החברות מהחטיבה. רק את 'פסגות'.
ולא שזה רע; הרי כל החברים של אימא ואבא, שלא לדבר על הוריה בעצמם, לא מפסיקים לדבר על הפנימייה הזאת כבר תשע-עשרה שנים. המקום הזה נשמע כמו גן-עדן, ובפעמים הבודדות שרעות ביקרה ב'פסגות', היא נוכחה לדעת שהוא באמת נראה ככזה.
מולה כיווצה הבבואה את גבותיה בחשש-מה. רעות החזירה מבט לעיניה האפורות שבמראה, הפוני החום והחלק שלה נופל וכמעט מסתיר אותן, מנוגד לצבע עורה הבהיר. היא הייתה נמוכה ורזה, עם שיער חום, חלק וארוך. היו לה פנים קטנות, כמעט כל איבר בגופה היה קטן. החברים של המשפחה תמיד אמרו שאת זה היא קיבלה מאימא. רק העיניים שלה היו מאבא. רעות הזדקפה וסידרה את שיערה.
"אימא, תני לי לטפל בדברים שלי, בסדר?" שאלה בעדינות.
"בסדר, בסדר," מלמלה אמה, שחר, אבל לא זזה מהמזוודה. היא העבירה את מבטה שוב ושוב על ערימות הבגדים האינסופיות שבפנים, כמו שואלת את עצמה אם זה מספיק.
"אל תהיי כל כך לחוצה," התחננה רעות, שכבר הייתה על סף ייאוש.
"לחוצה? אני? מה פתאום," אמרה שחר, אבל עיניה המבועתות דיווחו אחרת. "שלושת האחיות הגדולות שלך למדו ב'פסגות', אני ואבא למדנו שם, המקום הזה הוא הבית של כולנו, יהיה לך שם מעולה, למה שאני אהיה לחוצה?" היא צייצה בקול גבוה, וחזרה לסדר, כמעט באובססיביות, את הבגדים במזוודה. "לקחת מגבת?"
