אהבה כמו בסרטים

איך בעצם הכל התחיל

אז הכל התחיל בעצם שנכנסנו לקולנוע,ממש לא התכוונתי שזה יקרה, אבל אהבה אמיתית לא מתכננים.
התיישבנו על הכסאות אני וחברתי הטובה שיר והתחלנו לצפות בסרט. הסרט היה משעמם כמובן כי שיר בחרה אותו...
היא תמיד בוחרת את הסרטים הארוכים של החנונים. כבר נגמר לנו הפופקורן ואני התחלתי להשתעמם ולהתעייף. עברו כמה דקות ונרדמתי לה על הכתף. התעוררתי מזה ששיר זזה קצת ונפלתי מהכתף שלה, ראיתי שכבר כמעט סוף הסרט. "אני יוצאת שנייה לשירותים" היא אמרה לי בלחש ונעמדה.
"אני אבוא איתך" יצאנו מהאולם. עמדנו ומיצמצנו כמה שניות בגלל המעבר מחושך לאור. הייתי עדיין ג‛לי מזה שנרדמתי אז שיר משכה אותי אחריה.נכנסנו לשירותים ושיר נכנסה לתא. אני עמדתי ושטפתי פנים מנסה להתעורר קצת. שמעתי רעשים וקולות של בנים מהדלת. 'הו שיט...' זה השירותים של הגברים. "שירר תפתחי לי!" דפקתי לה על הדלת. היא פתחה לי מהר לא מבינה מה אני רוצה. נכנסתי מהר ונעלתי את הדלת. שמעתי כמה בנים נכנסים "מה..." שיר התחילה לשאול כיסיתי לה את הפה עם היד וניסיתי לא לנשום ניסיתי להקשיב לקולות. הם לא דברו, הם יותר התנשפו. הם נכנסו לתא לידנו. " הו.. גייז" עשיתי לה עם הפה.
"בואי נצא מכאן בשקט ובאיטיות לא נפריע להם.." עצרנו את הנשימה ויצאנו בשקט. עמדנו ממש בדלת של הכניסה לשרותים כשדלת התא נפתחה.
בחור אחד יצא משם. הוא סידר את חולצתו שהתקמטה והסתכל עלינו.
חייכנו מבוישבות קצת. בדיוק שבאנו לצאת הבחור השני יצא וואט דה ...?!
"תומאס?!" תמאס זה אחי הקטן. הוא בן 16, אני גדולה ממנו בשנתיים.
תומאס התסכל עלי בהלם. "מה..." התחיל לשאול ודלת הכניסה לשרותים נפתחה. זה סתם היה איש זקן שהסתכל עלינו בהלם.
"ננהל את השיחה הזו אחר כך!" תפסתי את שיר ויצאתי איתה משירותי הגברים. שיר ואני נכנסנו לתוך השירותים האמיתים של הבנות ואני התיישבתי ביאוש על האסלה."ממתי?..." מילמלתי לעצמי."זה לא כזה נורא.." שיר התיישבה הברכיים לידי. "אבל הוא אחי הקטן.. אני אמורה לשמור עליו. וגם.. למה הוא לא אמר לי?!" למה אני כועסת עליו כל כך? אני בעצמי מאוהבת בשיר, אבל כמובן שאת זה לא אגיד לה "טוב.. הכל בסדר. בואי נלך לאכול גלידה או משהו, לסרט המשעמם הזה אנחנו לא חוזרות!" אמרתי לה וקמתי במהירות מהאסלה."את בטוחה שאת בסדר?" שאלה אותי שיר "כן כן ברור... " מילמלתי חזרה.
"בקטנה.." חייכתי אליה ויצאתי מהשירותים ושיר אחרי.
כל הדרך לגלידה הרגשתי ששיר לא האמינה בכלל. "את מתכוונת לדבר?" שאלתי אותה. "כן אממ... מאיה אני צריכה לספר לך משהו.." שיר אמרה. לא הבנתי מה היא רוצה. הסתכלתי עליה וחיכיתי שתמשיך. "אני..." התחילה ונעצרה באמצע. "מה קרה שיר? את מתחילה להפחיד אותי..." אמרתי.
"שיר.. את לא חייבת להגיד לי את יודעת.." ניסיתי להקל עליה. "לא לא.. אני רוצה.." התישבנו במזנון. "עכשיו או לעולם לא.." היא מילמלה לעצמה.
"אני חושבת שאני מאוהבת בך.." היא אמרה והשפילה מבט.. רגע מה?!
"שיר אני ..." קולי נחנק,מה צריך לומר ברגעים כאלה? בעוד שאני מרגישה כך גם!