▲ prologue ▲

1.6K 117 27
                                    

עד סוף ימי חיינו, הדבר היחידי שיש לנו זה עצמנו. ואם אין לי את עצמי, אז מה יש לי?

כמו בכל בוקר, אני קמה עם הנגאובר מטורף מהמסיבה אמש. אני לובשת עדיין את אותם הבגדים מאתמול וממהרת להיכנס להתקלח, לשטוף מעליי את כל הזוהמה מאתמול.

כשאני מסיימת להתקלח, אני לובשת מעלי את בגדי המעצבים, ונועלת את הנעליים החדשות שהגיעו לא מזמן לאחר שהזמנתי אותן מהאינטרנט, התיק כבר על גבי ואני יוצאת מהבית.

כשאני מגיעה אל בית הספר, אני משננת במוחי את אותם החוקים שעוזרים לי להשאר במעמד שאני נמצאת בו היום.

חוק 1: תמיד להחמיא, גם אם את לא חושבת ככה, וזה שקר ברור.

חוק 2: להמשיך להיות החברה של ג'ק, עד שאסיים את התיכון ואוכל להיפרד ממנו.

חוק 3: לדאוג שהחנונים עשו לי את השיעורי בית; לא לדבר אתם יותר מדי.

חוק 4: להיות יפה ונחמדה אל האנשים עם המעמד החשוב ביותר.

חוק 5: להיות צבועה.

אלו רק חמשה חוקים שעוזרים לי לשרוד את התיכון, מאז שאני התחלתי את החטיבה. עכשיו אני בכיתה יא, משמע, יש לי עוד שנתיים להעביר עם ג'ק, ועוד שנתיים לחוקים.

כשאני נכנסת אל בית הספר, אני מתכוננת לקבל את החיבוקים והמחמאות שמרעיפים עלי, ובמקום זאת, אני מוצאת את עצמי מוקפת בעיניים שנועצות בי את מבטיהם.

אני מקמטת את גבותיי בעוד קורליין מתקרבת אלי עם מבט מחויך על פניה, ולא נראה שהיא מנסה להסתיר את זה.

״מה קרה?״ אני שואלת אותה ברגע שהיא מגיעה אלי ומניחה את הטלפון שלה בידיי.

על הטלפון שלה מתנגן סרטון, בסרטון אני מופיעה, עירומה כשמעליי ג'ק.

המשכתי לעמוד שם, כשכולם מביטים בי. מבטי עדיין נעוץ בסרטון שמתנגן.

הסרטון אורך כ-11 דקות, בהן אני עומדת וצופה איך אני וג'ק מזדיינים. הגוף שלי חשוף אל עיניי כולם מאחר והשמיכה לא כיסתה אותנו וכנראה, המצלמה עמדה במקום שיכול לספק צפייה על כל הגוף שלי.

לא מצלמה אחת. כמה מצלמות.

קולות הגניחה נשמעות מהטלפון וצעקות התחינה שלי מעוררות רחמים.

אם זה לא מספיק, וכנראה שזה לא.
קורליין מראה לי סרטון נוסף, זה היה מאתמול בערב.
צעקתי מה דעתי על ג'ק ועל כמעט כל אחד שהיה במסיבה.

רק ששני הסרטונים נגמרו ונשמע הצילצול של בית הספר, התעוררתי.

לא האמנתי שפורסמו תמונות שלי עירומה, לא האמנתי שסרטוני וידיאו שלי מקיימת יחסים עם ג'ק מסתובבים באינטרנט ולא האמנתי לכך שעכשיו כל מה שבניתי מתפרק.

זה היה הרגע בו הכל התחיל.

עכשיו אני כבר לא הנערה הפופלארית, ואני כבר לא נערה.

אוקיי!
וואוווווו!
אני חייבת להגיד שאת הסיפור הזה התחלתי וסיימתי לכתוב לפני חודשים! ומה שהיה נותר לי לעשות זה רק לעבור עליו ולערוך אותו!

אז...
יאללה עונה שלישית של קו ישר!

תצביעו ותגיבו מלאמלאמלא!!

Popular girl (Straight line)Where stories live. Discover now